שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ל״ה (ט׳)

הנה במ"ש לישב דברי הכנה"ג הנה מ"ש בשם הרמב"ח בכפת תמרים דגם בקדושת הגוף אם מתנה רק לזמן גם הגוף נפקע הנה לענ"ד מלבד די"ל דשאני מתנה ע"מ להחזיר דשם אין לו כח בו רק לאותו זמן דלא נתן לו רק לאותו זמן אבל בסתם מקדיש שיש לו כח לקדש לעולם אמרינן קדושת הגוף לא פקע אף גם דשאני קדושי אשה דלא שייך קנין דמים כלל אצלה כמ"ש הר"ן בסברת אביי ע"ש בשם הרשב"א דאף אם נימא דקדושת הגוף פקע בכדי אבל לא בקנין אשה ע"ש. אמנם גוף דברי הכנה"ג כבר התעורר בזה בשעה"מ פ"ח מגרושין ה' ט' והדבר מבואר בר"ן בקדושין פ' האומר בשם הירושלמי וגם אני הארכתי בזה בשו"ת שואל ומשיב ח"א ס' רס"ו ע"ש הרבה סברות בזה ולפמ"ש שם אין כאן סתירה מדברי הירושלמי שהובא בר"ן קדושין הנ"ל להכנה"ג דהירושלמי לא אמר רק אמר הרי את מקודשת לי לשלשים יום ולא סיים ולאחר שלשים יום הרי את מותרת לכל אדם ובזה שייך כיון דפסקה פסקה אבל הכנה"ג מסתפק היכא שאמר ולאחר שלשים יום הרי את מותרת לכל אדם ובזה ל"ש לומר כיון דפסקה פסקה כיון שפירש בהדיא בשעת הקדושין והפה שאסר הוא שהתיר אלא שעדיין יש סתירה מדברי הש"ס דילן באמר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי יוצאה בלא גט והרי התם סיים בהדיא ולמחר אי את אשתי וע"כ הי' נראה לחלק באופן אחר דבשלמא באומר היום את אשתי בזה אינו שולל לומר דלמחר לא תהי' אשתו והרי היום הזה נהיתה לעם אינו שולל יום המחרת וא"כ תיכף חלו הקדושין לעולם וכיון דפסקה פסקה. אבל באומר הרי את מקודשת לי לשלשים יום לשון הקדושין לא אמר כהלכתו. אבל מה אעשה שבהירושלמי מבואר כלשון הזה והר"ן השוה אותם עם הגמרא דילן לא ס"ל חילוק זה. ודברי הכנה"ג תמוהים וע' מלמ"ל פ"ז מאישות הל' י':