שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן כ״ב (ח׳)

ובגוף קושית התוס' רי"ד הנ"ל דכל שאינו בזאח"ז גם בב"א אינו נראה לפע"ד דבר חדש ע"פ מה שמצאתי בתוס' בכורות דף מ"א ד"ה אמר שכתבו כלל מחודש דלא אמרינן כל שאינו בזאח"ז רק בדבר התלוי במעשה כהאי דקידש שתי אחיות ותודה שנשחטה על שמונים חלות אבל קדושה הבאה מאיליה לא אמרו אע"ג דשייך למימר הי מיניהו מייתית הי מיניהו מפקית ולפ"ז באיסורין גם בזאח"ז הא כבר אמרו דכל דמשכח רווחא חייל ומתלי תלי וקאי וא"כ כיון דהוא עבר על ב' איסורין וכל דמצי לאשכוחי רווחא חייל א"כ א"צ מעשה שתחול ובכה"ג אמרינן הי מיניהו מפקית וז"ב. והנה בהא דכתב הרמב"ם פ"ח ממ"א הלכה וא"ו האוכל ג"ה של נבילה ושל עולה חייב שתים ובהלכה ה' כתב האוכל גיד של בהמה טמאה פטור דבטמאה אין גיד נוהג ואיסור טמא ליכא דאין בגידין בנו"ט והדברים תמוהים דמ"ש מג"ה של נבלה ועולה דחייב שתים גם הקשה הרשב"א מהא דאמרו ריש ג"ה קסבר אין בגידין בנו"ט ואיסור גיד איכא ואיסור מוקדשין ליכא והרמב"ם פסק דג"ה נוהג בעולה ולפע"ד נראה דהנה בהא דאמרו בפסחים דף כ"ב כשהותרה נבלה הוא וחלבה וגידה הותרו ואמרו הניחא למ"ד יש בגידין בנו"ט אלא למ"ד אין בגידין בנו"ט מא"ל ומשני מאן שמעת דס"ל אין בגידין בנו"ט ר"ש ור"ש ס"ל דג"ה אסור בהנאה והדבר יפלא דר"ש ס"ל דאין איסור חל על איסור א"כ בלא"ה אי אפשר לומר דכשהותרה נבלה היא וגידה הותרה דלא מצי חייל איסור נבלה על איסור גיד הקדום שוב ראיתי שכבר האריך בזה הכו"פ סי' ר"ה וע"כ לא אאריך בזה ונשוב לדברי הרמב"ם פ"ח ממ"א הנ"ל אך לפע"ד הי' נראה דבר חדש דהנה התוס' הקשו ריש גיד הנשה דלמא ס"ל יש בגידין בנו"ט רק דאין איסור חל על איסור ולכך לא מצי איסור קדשים לחול על איסור גיד וכתבו הקדמונים הרשב"א והריטב"א דאיסור מוקדשים חמור דהוה איסור מוסיף דאסור בהנאה ומקרי מוסיף ולפע"ד נראה דבר חדש דהנה כבר נודע מ"ש הרמב"ם בכריתות במשנה דיש אוכל אכילה אחת דלכך לא מצי בב"ח לחול על חלב ונבלה ומוקדשין חל על נבלה משום דבב"ח לא שייך לומר דהוה איסור מוסיף דאסור בהנאה דכל שאינו אסור באכילה אינו אסור בהנאה וביאור הדברים כתב הכו"פ סי' פ"ז ס"ק י"ג דכל שנימא דאיסור בב"ח אינו חל על נבלה א"כ אין כאן בזה שם איסור בב"ח דלא אסרה התורה בב"ח רק בשכל אחד היתר א"כ איך נימא דאסור בהנאה והא לא מקרי בב"ח בכהאי גונא ואיך אפשר דלענין אכילה לא מקרי בב"ח ולענין הנאה מקרי בב"ח וכיון שאינו אסור בהנאה ממילא לא מצי לחול משא"כ במוקדשין דפשיטא דכל שהקדישו חל איסור מוקדשים גם על נבלה ואטו על חלב ל"ש הקדש ושפיר מקרי איסור מוסיף ע"ש שהאריך ומעתה גם אנן נימא דזה דמשני דאין בגידין בנו"ט וס"ל דאין איסור חל על איסור ולכך לא מצי חל מוקדשים על גיד דא"ל דמוקדשין הוה איסור חמור דאסור בהנאה דז"א דבאמת בלא"ה לא מצי לחול דאין בגידין בנו"ט מה תאמר דמגו דאחשבי' לאוכל משום גיד חל ג"כ שם אכילה גם לענין קדשים דז"א דשוב לא מצי לחול בשביל דאין איסור חל על איסור ול"ש לומר דמקרי איסור מוסיף עכ"פ בשביל הנאה דז"א דמצד איסור הנאה א"א כאן לחול דכל שלענין אכילה לא שייך מוקדשין כלל דהא אין בגידין בנו"ט ואף דאחשבי' לאכילה בשביל איסור גיד אבל איך יחול מוקדשין דהא אין איסור חל על איסור ובעצמותו אינו אוכל כלל והיאך שייך דאסור בהנאה דהא כל שאינו אסור באכילה בשביל מוקדשין ולא נקדש כלל הגיד דבעץ בעלמא לא מצי לתפוס שום קדושה כיון דאין איסור חל על איסור ול"ש מיגו דאחשביה דא"כ אכתי איסור גיד קדים דבלא"ה אין שם קדושה נתפס על גיד וא"כ שוב לא שייך בזה איסור הנאה דכל שאינו קדוש ואינו נתפס שם קדושה על הגיד איך יאסר בהנאה בשביל מוקדשין והוה כמו בב"ח וכמ"ש הרמב"ם בנקודתו הנפלאה וה"ה בזה שפיר אין איסור חל על איסור וז"ב ומעתה זה למאן דס"ל דאין איסור חל על איסור אבל לדידן דקי"ל דבאיסור כולל איסור חל על איסור א"כ איסור מוקדשין כולל כל הבהמה ושפיר חל וגם בעולה חייב שתים וז"ב ולכך אין חל בטמאה דכיון דאין גיד נוהג בטמאה א"כ שוב אין בגידין בנו"ט ול"ש מיגו דחשוב אוכל לענין גיד חשוב אוכל לענין טומאה דאיסור גיד אינו נוהג בו ולכך אין חל איסור טומאה ג"כ על הגיד ועיין שעה"מ שם שכתב ג"כ כעין זה ודו"ק היטב: