שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן כ״ב (ז׳)

והנה התוס' רי"ד הקשה בקידושין דף נ"א דאמאי איסור חל על איסור בב"א והא כל שאינו בזאח"ז גם בב"א אינו והנה מ"ש בזה דא"כ לא יהי' אחד מהן חל ויהי' פטור וזה א"א לא זכיתי להבין דעדן קשה יחול החמור יותר והקלה יפטור גם קושיתו ל"ק דכיון דאמרו בקידושין שאני מעשר דאיתא בטעות וא"כ גם לענין איסור הא גם אם טעה וסבור שאשתו היא ובא על חמותו וכדומה ממילא עשה איסור וא"כ שוב הו"ל כטעות דבשוגג ג"כ עשה איסור וא"כ בכה"ג לא שייך הכלל דרבה ולכאורה רציתי לומר דקושיתו דעכ"פ לענין אשמות שיתחייב שתים בכה"ג י"ל דאינו בזאח"ז וא"ל דאיתא בטעות דב"א דבכה"ג שוב לא הו"ל שב מידיעתו דאם הי' יודע שהי' איסור הי' עושה דלא חל האיסור עליו וא"כ לגבי איסור השני הו"ל לא שב מידיעתו אך ז"א דעכ"פ לגבי איסור ראשון הו"ל שב מידיעתו והאיסור השני ג"כ הוה שב מידיעתו דעכ"פ נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים ועכ"פ איסור עשה. אמנם העיקר נ"ל דמכאן ראיה למ"ש המהרי"ט בחידושיו לקידושין דכל דעל איסור הראשון לא התרו בו בכה"ג חל האיסור השני כיון שאין עונשין על הראשון א"כ לא משכחת לה בטעות דבזה גם בזאח"ז חל והשעה"מ הלכות א"ב דף קי"א ע"ב מביא דבריו ודחה ולפע"ד מהתו' רי"ד ראיה לדבריו וכמ"ש ודו"ק היטב. ובאמת לפע"ד סברת המהרי"ט נראה דהנה ענין אין איסור חל על איסור יש לעיין מנ"ל זאת וע"כ צ"ל דמצד הסברא הוא כן דאחרי שכבר נאסר אין מקום חלות לאיסור אחר שתחול אבל ז"א דהרי חזינן דאיסור חל וכדאמרו דנ"מ לקברו בין רשעים גמורים ועוד דא"כ באיסור מוסיף וכולל מ"ט דחל וע"כ נראה שמכאן יצא לו למהרי"ט דעיקר הא דאינו חל הוא רק לענשו שתים דכיון דכל עיקר עונשי התורה הוא משום שלא יוסיף לעשות כן א"כ מה נ"מ אם נוסף עוד איסור כל שכבר נאסר ונענש לא יוסיף לעשות כזאת וזה תכלית הנרצה ולכך ס"ל למהרי"ט דזה דוקא אם אתרו בי' אבל אם לא התרו בו דאז שפיר נענש כיון דאיסור באמת חל ולכך גם כשהאיסור חמור דמהראוי לענשו באיסור החמור דקים לי' בדרבה מיני' וא"כ אם לא יענשו באיסור הקל הקדום אז ידחה איסור זה איסור הקדום וזה לא אמרינן וכמ"ש הרשב"א ביבמות דף ל"ב וז"ב: