שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן כ׳ (ז׳)

ובזה יש לישב הרבה קושיות של הפ"י והנה הפ"י הקשה דמ"ש מס"ס ברה"י טמא ורוב ברה"י טהור כגון תשעה צפרדעים ושרץ אחד דאפילו ברה"י טהור אלמא דרוב עדיף ולפע"ד נראה דהנה ספק טומאה יליף מסוטה דעשהו כודאי ולפ"ז כל שיש רוב כנגדו עכ"פ ל"ש לומר דעשהו כודאי דהרי איכא רוב דטהור כנגדו וכעין מ"ש התוס' דאם נזרק טומאה בין שני אנשים דעכ"פ אחד טהור בודאי וא"א לומר דהספק כודאי וה"ה בזה דעכ"פ ודאי אינו דהרי הרוב כנגדו והתורה אמרה דאזלינן בתר רוב ואף אם נימא דרוב הוא ספק כמ"ש הש"מ בב"מ מ"מ עכ"פ התורה התירה אותו ספק וא"כ איך אפשר לומר דהכתוב עשהו כודאי משא"כ בס"ס דכל ספק בפ"ע התורה עשהו כודאי וא"כ מה מועיל ס"ס אברא דלפמ"ש הר"ן בחידושיו ריש נדה דלכך ספק טומאה ברה"י טמא ולא אמרינן העמד טמא על חזקתו משום דמסוטה גמרינן שהספק נולד במקבל הטומאה ולא בהנותן שאם בא עליה ודאי טימא אותה אבל אם נולד הספק באשה הנותנת הטומאה ודאי אמרינן העמד אשה על חזקתה א"כ לפ"ז מהראוי לומר אפכא דברוב צפרדעים עכ"פ אין ספק בנותן הטומאה שאם נגע בה שרץ ודאי טמא ומהראוי לטמא אבל בס"ס כיון דהס"ס בגוף הנותן הטומאה מהראוי לטהר ודו"ק היטב וצ"ל כיון דעכ"פ ספק הוא כודאי א"כ מצד ספק אחד אין בו שום ספק והוה כודאי טומאה והוה לגבי כל אחד מהספיקות כאלו אין בו ספק וכמ"ש ודו"ק. ולפ"ז יש לי לומר בטעם דס"ס עדיף מרוב הוא דברוב עכ"פ יש מיעוט נגדו דאם הי' כפי המיעוט אין ספק שהוא אסור משא"כ בס"ס דהספק על גוף האיסור אם הי' כאן איסור ויש כאן שתי צדדים על גוף ענין איסור שלא היה כאן ולכך מותר וזה דוקא לר"י דלא משגיחין בדיבורה לא להכשיר ולא לפסול א"כ הוה ספק על גוף האיסור אבל לר"ג דהיא נאמנת א"כ מדלא טענה ע"כ שתיקה כהודאה דמיא ונאמנת לאסור ול"מ ס"ס דאין ספק על גוף האיסור דאדם נאמן על עצמו אף נגד רוב וחזקה כמ"ש הרשב"א ועפ"י כתובות כ"פ ודו"ק ומ"ש הפ"י ראיה מהא דמחייב אשם תלוי בס"ט כמ"ש התוס' בכריתות אין ראיה דש"ה דהלב נוקף ואם הי' יודע לא היה ס"ס עד"מ שם הס"ס ספק אכל ספק הי' כשיעור וא"כ כיון שהתורה הקלה שיתכפר באשם תלוי כ"ז שלא נודע מפני שהלב נוקף וא"כ ל"ש ס"ס דמ"מ הלב נוקף ואם הי' יודע קודם לא היה ס"ס בזה ולא הי' מכניס עצמו לבית הספק וז"ב. ובגוף הענין בס"ס במקום דאתחזק איסור לכאורה צ"ב כיון דס"ס הוה כרובא דאיתא קמן והרי רוב עדיף מחזקה וא"כ למה לא יועיל ס"ס באתחזיק איסור הא רוב עדיף מחזקה וכ"ש ס"ס דהוה רובא דאיתא קמן אמנם ז"א דע"כ לא עדיף רוב מחזקה רק במקום דהחזקה ל"ש להרוב ול"ש מיעוט להחזקה אבל במקום דהמיעוט שייך להחזקה שייך לומר סמוך מיעוטא להחזקה וא"כ גם ס"ס באתחזק הוא ג"כ כן דהס"ס אינו רק שני צדדים להתיר אבל יש מיעוט דאינו כן וא"כ שייך סמוך מיעוטא לחזקה. והנה הפר"ח בסי' ק"י ס"ק מ"ט כתב דהרשב"א לא הבין במחכ"ת קושית הרב השואל דהכי קא קשיא לי' כיון דחזינן דבספק דרבנן באתחזיק איסור ל"מ א"כ ה"ה ס"ס בדאורייתא באתחזיק וא"כ יקשה הא ס"ס עדיף מרוב דביוחסין מהני ס"ס אף דרוב לא מועיל וא"כ הרי חזינן דרוב מצויין אצל שחיטה מועיל נגד החזקה ולמה לא יועיל ס"ס נגד חזקה ע"ש שהתפאר שעמד על כוונת השואל והרשב"א תלה בוקי סריקי בהשואל ע"ש ובמחכת"ה נפלאתי היא בעיני דמלבד דהשואל לא כתב זאת כלל אף גם דאם הי' כן הקושיא ל"ק כלל דהרי הרשב"א בתה"ב בשער ראשון כתב דלא שייך סמוך מיעוטא לחזקה דהרי הרוב מתעסקים לבטל החזקה וא"כ אין מקום לקושיתו דהא לכך עדיף הרוב בשחיטה דהרי עוסק לבטל החזקה אבל בס"ס דאף דאיכא ס"ס להתיר אבל החזקה נשארה במקומה ואף דבס"ס בשחיטה ג"כ שייך לומר דמתעסקים לבטל החזקה ז"א דהרי הך מקרה שקרה בפגימה אינו מבטל החזקה דניהו שרצו לבטל החזקה אבל מה שקרה שנפגם הסכין זה אינו מכלל מה שמתעסקים לבטל החזקה ובשלמא רוב מצויין אצל שחיטה באים לבטל החזקה והרוב מצויין מומחין הם ובודאי מבטלים החזקה וז"ב ובלא"ה לא הבנת קושית הפר"ח דאם כדבריו לא הי' צריך להביא ראיה מרוב מצויין הי' יכול להקשות מכל רוב וחזקה דהרוב עדיף מחזקה ולמה בס"ס לא מועיל נגד החזקה וא"ל דשאני כל רוב דעדיף מחזקה דזה דוקא במקום דהמיעוט עומד נגד הרוב דהשריש לנו הרשב"א ביבמות קי"ט דבכה"ג ל"ש סמוך מיעוטא לחזקה דהמיעוט כמאן דליתא נגד הרוב משא"כ בס"ס באתחזיק המיעוט אינו נגד הרוב רק מכלל הרוב אתה מסלק דיש צד אחד שאינו נגד הרוב וא"כ שוב ל"ק גם מרוב מצויין אצל שחיטה דהרוב עומד נגד החזקה לבטלה לגמרי וא"כ ל"ש לצרף המיעוט נגד הרוב וז"ב כשמש: