שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן י״ט (ו׳)

והנה בהלכה ל"ב ראיתי בדברי המלמ"ל דבר תימה שכתב על מ"ש ה"ה בהלכה י"א דלמה לא תהי' האם נאמנת לפסול כמו האב אף דהחי' נאמנת לפסול משום דאין אדם מע"ר ועוד שהיא קרובה לו ומזה הביא המלמ"ל דאם החי' קרובה להולד אינה נאמנת לפסול הולד ולומר שהוא ממזר להתירו בממזרת ונפלאתי ע"ז דבכ"מ שהאמינה תורה לע"א או שחז"ל נתנו נאמנות אין הבדל בין קרוב לרחוק והרי האב נאמן לפסול אף שהוא קרובו וה"ה בכ"מ וכל הפסולין כשרים בעדות איסור וליישב דברי ה"ה נראה דק"ל לה"ה דניהו דאין אדם מע"ר מ"מ נימא פלגינן דיבורא ונאמין לה שהבן ממזר והיא אינה נעשית רשעה בדברי פיה ואף דא"א לחלק הדבר מ"מ כל דלגבי עצמו קרוב הוא פלגינן דיבורא וכדאמרו בסנהדרין דף ט' אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם מע"ר ושיטת הפוסקים דאף במקום דא"א לחלק בין הפרקים מ"מ פלגינן דיבורא ולגבי עצמו אינו עד ולגבי אחר נאמן ועיין בקדמונים שם ובכתובות י"ח ובשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' מ"ד ובשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב אך הדבר נכון דהרי מבואר ברא"ש פ"ק דמכות בשם הראב"ד דהא דאמר רבא אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם מע"ר ופ"ד ולא אמרינן עדות שבטלה מקצתה משום דלגבי עצמו אדם קרוב לעצמו ואין עליו גדר עד פסול כלל שיהי' מקרי עדות שבטלה מקצתה אבל כל שהוא מעיד לאחר שהוא קרוב לו אף לרחוק אינו נאמן דהו"ל עדות שבטלה מקצתו ע"ש ולפ"ז זה שכתב ה"ה ועוד שהיא קרובה לו והיינו דבזה עכ"פ מקרי עד קרוב ובטל עדותה לגמרי וז"ב בכוונת הה"מ ודו"ק היטב ודברי המלמ"ל תמוהין לפע"ד ובזה נראה לפע"ד הא דקאמר בכתובות י"ג ע"ב בד"א בעדות אשה בגופה אבל עדות אשה בבתה דברי הכל הולד שתוקי והיינו די"ל דלר"ג מש"ה נאמנת דממנ"פ אם נאמין לדבריה הרי היא אומרת דלכשר נבעלה ואם לא נאמינה שוב אין אדם מע"ר דאדם קרוב אצל עצמו ואינה נאמנת לפסול ובלא עדותה אינה פסולה לר"ג דכל שלא ידענו דנבעלה לא נפסלה ואף במעוברת דכריסה בין שיניה מ"מ כיון דיש לתלות בכשרים מה"ת לאחזוק בפסול ומכ"ש במדברת שלא ידענו שנבעלה כלל רק עפ"י דיבורה ואדם קרוב אצל עצמו ואינה נאמנת ובזה ניחא לשון הברייתא שא"ל השבתני על המעוברת מה תשיבני על המדברת והיינו דר"י א"ל דא"צ לבא מכח עדות פיה דהרי כריסה בין שיניה וז"ש לא מפיה אנו חיין דהא חזינן שנבעלה וא"כ איך נאמנת להכשיר עצמה וע"ז א"ל השבתני על המעוברת מה תשיבני על המדברת וע"ז אמר להם דגם מדברת היינו שבויה והוה כעדים עכ"פ יהי' איך שיה' דברי ר"ג במדברת ודאי נכונים דכל דלא נודע שנבעלה פשיטא דבהודאת פיה אינה נאמנת שהרי הפה שאסר הוא הפה שהתיר וגם דאין אדם מע"ר והשתא במקום דצריך לומר פ"ד אמרינן דאין אדם מע"ר מכ"ש כשטוענת שלכשר נבעלה וז"ש אבל בעדות אשה בבתה דל"ש פלגינן דיבורא דלבתה קרובה והו"ל עדות שבטלה מקצתו א"כ אפשר דגם לעצמה אינה נאמנת ועיין בשיטה מקובצת מ"ש בזה הרב מוהר"ב בעצמו ולפמ"ש י"ל דכל שבאת להעיד על עצמה ועל בתה מתוך שאינה נאמנת על בתה גם לעצמה אינה נאמנת להכשיר עצמה כיון דמודה שנבעלה ומה שרציתי להכשיר מתוך שבטלה העדות לבתה בטלה לגבי עצמה ואף דבראוה שנבעלה מכשיר ר"ג היינו משום דלא מקבלינן עדותה כלל דלגבי עצמה אינה בגדר עד ונאמנת לא בתורת עדות רק דברי שלה הוה טענה מעליא וא"כ שפיר נאמנת אבל אם באת להכשיר הולד דאין לו חזקת כשרות ורק משום עדות אתינן עלה שוב מקבלינן עדות שהגידה ונתחייבה מתוך דבריה במה שמודית שנבעלה ומה דרוצית להכשיר אינה נאמנת ודו"ק אחר כמה שנים הגיע לידי ספר כפתור ופרח ומצאתי בפרק חמשה ועשרים שהעיר ג"כ דאיך נשים נאמנות באיסורין והא בנדה דף מ"ח שהקשיתי למעלה והניח בקושיא ונהניתי עד מאד. ודרך אגב אומר במה שראיתי בפרמ"ג בפתיחה להלכות שחיטה שהקשה דאמאי בחש"ו אם שחטו וע"א מעיד דכשר הא אין עד אחד נאמן באיסורין ול"ש רוב מצויין אצל שחיטה בחש"ו ואין בידם לשחוט כהוגן וכתב דאף דבמשנה אמרו ואחרים רואין יש לומר דאאחרים דעלמא קאי ואני אומר דמנ"ל להקשות דלמא באמת בחש"ו בעי שנים ואחרים ממש קאמר: