שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן צ״ט

שלום וכ"ט אל כבוד החריף ושנון זית רענן בנש"ק מוה' יהושיע הורוויץ ני' מכתבו הגיעני היום ואף שאני טרוד במצות החג וברכי כשלו מצום העבר בכ"ז אמרתי לרשום בקצרה מ"ש לתמו' על הרמב"ם בפיהמ"ש בפסחים במה שפי' באימורי ציבור הנה עיינתי שם ולפענ"ד אין הפירש כן ומ"ש אבל פסח זה אינו קאי על הפירש של אימורי ציבור כ"א הוא בפ"ע לענין הדין והמעיין יראה ואימורי ציבור פ' כרש"י וז"פ מ"ש לתמו' על מה שהאריכו האחרוני' לענין סכין של מילה שנעלם מהם ד' הירושלמי בכמה מקומות דאמרינן אף בסכין כן אבל על הירושלמי הקשה דלעיל מני' מהא איתא בירושלמי דהניחו בארץ אסור הנה סתירות דברי הירושלמי לפמ"ש בחיבורי יד שאול ס' רס"ו לפרש הך דהניחו בארץ ע"ש אין סתירה אמנם בגוף ראיתו לפענ"ד אין ראי' דהנה בהא דאמרו ל"ש אלא שלא יצא בו אבל יצא בו חייב ופריך מדאגבי' ונפיק בי' ומשני כשהפכו והרמב"ם השמיטו וכמו שהאריך מע"ל ואני אומר דבר נחמד דהנה התוס' הקשו בד' ל"ט דאמאי אם יצא חייב הא צריך לנענע וכ' דהנענועין להו מעכבין ואני אומר דהירושלמי דייק מזה דס"ל לר' יוסי דאף בציצין שאין מעכבים אף בשבת חוזר עליהם וא"כ מכ"ש הנך נענועים דוודאי צ"ל כדאמרו בסוכה ובמנחות ולא יפטור אף דכבר אגבי' ומעתה שפיר אמרו לדידי' דאף בסכי' כן דהא עדן נצרך דהא משכחת לה דיחזור על ציצין שא"מ וגם במצה כן כל שאוכל מקיים מ"ע אף שכבר אכל יכול לחזור ולאכול ומברך וא"כ שוב הו"ל טעה בד"מ ולפ"ז לדידן דקיי"ל דאינו חוזר על ציצין שא"מ דאף בחול נחלקו הרמב"ם והטור כמבואר בסי' רס"ו שפיר אסור לטלטל הסכין לאחר שמל ובזה אני אומר דהרמב"ם דחה להך דש"ס דילן מפני הירושלמי בכמה מקומות ואף דהוא פסק דא"ח על ציצין שא"מ אבל הנענועים דוודאי צריך לא יצא אף שכבר אגבי' ולכך השמיט להך דהפכו וז"ב כשמש שדרכו של רבינו לפסוק כירושלמי במקום שבש"ס דידן אוקמי באוקמתות והמרשים על הך ל"ש אלא שלא יצא דברי רבינו בה' שגגות שגגה היא בידו שהרי רבינו לא הזכיר כלל מזה ודו"ק מה שהקשה על הט"א בר"ה ריש פ"ד יפה תמה דברי הכותב בנחיצה דו"ש.