שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן צ״ז (ב׳)

ובזה מיושב מה שהקשו מע"ל על הפרמ"ג באו"ח שנסתפק אם ס' עשה דוחה לל"ת והקשו הרי בתוס' מבואר דכאן הוה ספק טריפה ואפ"ה דוחה לל"ת דשבת ובמח"כ זה אינו דלדבריהם הרי בשבת הוה לא תעשה בכרת ומותר ואפ"ה דוחה אלא שאין ענינו לשם דשם להס"ד א"א בע"א ושפיר הותר בכה"ג ומה ענין לשם דקרה מקרה שיצטרך לדחות וז"פ וברור שוב ראיתי בירושלמי פ' אלו דברים ה"ו דאמר התיבין מזבח שנפסל בשבת ויבלת שעלתה בשבת ומשני מין יבלת ראוית לחתכה והוא כמ"ש בק"ע דאם הי' נולד בע"ש ראוית לחתכה ולכך לא דוחין שבת ע"ש והוא הדבר אשר דברתי דשאני דבר שקרה מקרה בשבת דזה לא דחו אבל דבר שא"א בלי זה כמו בפסח להס"ד דא"א בלי גומרתא ודאי מותר ובזה מיושב מהא דמילה בצרעת וקצצת הבהרת דאמרו בשבת ד' קל"ב דקציצת הבהרת לא דחי והלא א"א בע"א וכן הקשה מהזאה דאינו דוחה והא א"א בע"א ולפמ"ש א"ש דשאני קציצת בהרת וכאן הזאה דמקרה קרה שהי' בשבת אבל הי' אפשר מאתמול ולכך לא דחי וכדאמרו בירושלמי שם בהדיא אבל כאן א"א בע"א להס"ד דלא אזלינן בתר רובא כנלפע"ד ברור ובזה א"ש הכל ודו"ק ומה שהקשו על הגהותי ביו"ד סי' ס"ו וסי' ש"ז אין הזמן גורם לעיין בזה.