שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן צ״ג (ט׳)

ודרך אגב ארשום כאן מה שכתב תלמודי החריף מוה' מענדיל בודק ני' בקונטרס בקנין חצר ושם נסתפק בנתן דבר לחצירו ואז לא הי' יכול לקנות בעת ההוא כגון שא"ל תהי' פקדון בידך עד שלשים יום אם החצר קונה אח"כ כיון דאז בשעה שבא להחצר לא הי' קונה רק אח"כ לא מהני והרי אם נימא דחצר מטעם שליחות אם בעת שעשה השליחות אז עשה איזה קנין קנה ולא אח"כ והאריך בזה ובזה רצה לישב פירש"י בגיטין ע"ז גבי דתיזל ותיחוד ותפתח שכתב מתורת אגב ולא פירש מתורת חצר משום דבתורת חצר ל"מ כיון דבא כבר הגט לחצר ואז לא רצה לגרשה הנה מלבד שגם הוא כתב דהדבר ברור דמועיל שכן מוכח בכמה מקומות אמנם הדבר מבואר בגיטין דף ס"ג דחצרה הבאה לאחר מכאן דל"מ ופירש"י שהי' החצר של אחרים ואח"כ קנתה ומבואר דאם הי' שלה מקודם אף דלא בא לשם קנין רק בתורת פקדון מועיל אח"כ ושם דל"מ הוא משום דהוה טלי גיטך מע"ג קרקע אבל כל שבא לידה בתורת פקדון לא הוה טלי גיטך מע"ג קרקע כמ"ש הב"ש סי' למ"ד ס"ק א' ועיין ביד שאול מ"ש בזה בהלכות עבדים ועיין במרדכי פ"ח דגיטין גבי ותיזל ותיחד שהקשה ג"כ דהוה טלי גיטך מע"ג קרקע וכתב דשם גיטה וחצרה בא כאחד ע"ש וא"כ מבואר הדבר כמ"ש.