שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן רכ״ג (ח׳)

והנה בגוף דברי ר"ע שהוכיח מזה דע"כ מערב יו"ט דאי ביו"ט מצינו להבערה שהוא אב מלאכה ולכאורה הי' לו להוכיח טפי דהא ביו"ט אין מועיל ביטול ואף דהבערה הוא בשריפה ולא בביטול ועיין תוס' דף ד' ד"ה מדאורייתא מ"מ קשה הא עכ"פ יעבור על ב"י וצ"ל דמכאן ראיה דאין עובר בב"י עד הלילה ועיין בפ"ג מחמץ ובראב"ד והה"מ הז"ח שם שהאריכו בזה ע"ש והנו"ב מהד"ק חלק או"ח סי' כ' רוצה להוכיח דעובר על ב"י קודם הלילה וזה תימה דא"כ ע"כ צריך לבער קודם הלילה שלא יעבור על ב"י ואף דאפשר דזה דוקא אחר שידענו שמבער מעיו"ט אבל אם נימא דאינו מבער רק ביו"ט פשיטא שאינו עובר עד הלילה אבל קשה טובא דא"כ א"א לצמצם שיבער תיכף בכניסת הלילה והרי תיכף לכניסת הלילה התקדש החג פסח ועובר בב"י ומיהו יש לדחוק דלשיטת התוס' דכל שמשהה כדי לבער אינו עובר א"כ כל שעסוק בביעור שוב לא יבער וראיתי בשו"ת שאגת ארי' סי' פ"א שהקשה על דברי ר"י מהסוגיא הלז דא"כ איך אמרו דלא סבר מתוך דהא אף אי יסבור מתוך עכ"פ בעי צורך קצת וכאן כל שמשהה כדי לבער אינו עובר א"כ לא מקרי צורך כלל ואין זה קושיא דפשיטא דהמצוה הוא מחשבו צורך קצת דשמא יאנס ולא יבער אח"כ והוא עובר למפרע על הלאו ואדרבא מכאן מוכח כשיטת הר"מ הנ"ל ודו"ק היטב.