והנה במ"ש הר"ן בכתובות דף פ"ו בהרי זה גיטך ולא תתגרשי בו אלא לאחר שלשים דדעת הראב"ד דאף בכה"ג שנתן לה לשם גירושין רק שתחול לאחר שלשים הוה טלי גיטך מע"ג קרקע קשה לי טובא דא"כ היאך נסתפק המהרש"ך אם בקידושין אמרינן ג"כ דטלי קידושיך מע"ג קרקע ל"מ א"כ יקשה קושית הב"ש סי' למ"ד ס"ק א' דהיאך מועיל בהיה לה פקדון ואח"כ אמר התקדשי ול"ש לומר דנתן לה בתורת נתינה והא הוה כ"ש מנתן לה בתורת גירושין כל שלא חל בשעתו מקרי טלי גיטך מע"ג קרקע מכ"ש בלא נתן לשם קידושין כלל וגם קשה במקדש לאחר שלושים ובא אחר וקדשה בתוך שלשים דסבר שמואל דלאחר שלשים נגמרו קידושין ראשונים ומכ"ש בלא קדשה אחר והא הוה טלי קידושיך מע"ג קרקע לשיטת הראב"ד וצע"ג. והנה בדברי המח"א הלכות זכיה סי' ל"ג שהקשה לפי דברי התוס' דא"א לזכות לחברו ע"י אחר אא"כ שיהי' שלוחו של בעל המעות וע"ז הקשה דא"כ היאך אוקמא בגיטין דף למ"ד במזכה ע"י אחר והא א"א לעשות שלוחו של בעל הממון דהא במתנות כהונה אין לו בהם רק ט"ה ואין לבעלים שום שעבוד רק ט"ה וט"ה אינו ממון לו וע"כ דעת המרדכי בפ"ק דמציעא דבמתנות כהונה ל"ש דעת אחרת מקנה ובאמת שדבריו תמוהים דממנ"פ אם אין לבעלים בהם רק ט"ה ודאי דל"ש דעת בעל ממון דהא אינו בעל הממון והרי בהפקר ודאי מצי לזכות לחברו אף שאין כאן בעל הממון וה"ה בזה ואף דנימא דהפקר שאני דאין כאן בעל הממון כלל משא"כ בזה שיש עכ"פ להבעלים ט"ה דיכולים ליתן למי שירצו אבל ממנ"פ אם חשבת להו לבעלים שוב יש כאן זכיה מיד בעל הממון ואם אין לה שום זכייה הוה כאין להם בעלים כלל ולדבר זה העירני הרב החריף מוה' איצק שמעלקיש ני' רק שהוא הרגיש מדברי התוס' שכתבו דאם הי' הגוי מפקיר המעות הי' קונה ומזה אין ראיה כלל די"ל דשם דליכא בעל הממון פשיטא דל"צ כלל בעל המעות אבל כאן יש בעל הממון אבל כ"כ דממנ"פ קשה ודו"ק וגם לפמ"ש המח"א טעמו של התוס' עפ"י דברי הירושלמי דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שא"ש ולכך צריך שיהי' שליח של בעל הממון ג"כ כאן כיון דבאמת הבעלים רוצים להיות המתנות לעניים ולזה נתן להם התורה רשות וא"כ שוב יכולים לעשות שליח לזכות להם ובלא"ה אין התחלה לדברי המח"א דטעמא מאי כתב המרדכי דאין לבעלים שום שעבוד רק ט"ה משום דהתורה זכתה לכהנים וא"כ שוב יכולים הכהנים לזכות ע"י שעושין שליח דל"ש שעושין שליח לזכות דבר שא"ש דהא הוה שלהם ודו"ק וכל דברי המ"א שם הם מגומגמים קצת כאשר יראה המעיין וראיתי בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ס"ד שכתב להקשות דכל מקדש ע"י שליח נימא דהוה כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים וכתב דכאן ל"ש דהא היא מתרצית והיא בעלת בחירה ומתרצית לזה מי יוכל לכופה ולפע"ד זה אינו דעכ"פ השליח לאו כל כמיניה לחוב לאחרים כמ"ש הרא"ש דעכ"פ לשויא שליח לאו כל כמיני' ואני פרשתי במק"א דשליחות ילפינן מקרא והיינו במקום דאינו חב לאחרים אבל במקום דחב לאחרים לא גלתה התורה דשייך שליחות ולזה לאו כל כמיניה וא"כ אין נ"מ וע"כ כמ"ש לתרץ הנו"ב משום מיגו דזכה לנפשי' ובתשובה הארכתי בזה ואכ"מ.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן צ״ג (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
