שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן א׳ (ח׳)

ובזה הנה מקום אתי ליישב דברי רש"י במ"ש דבשליח להולכה מיירי ולא מיירי בשליח לקבלה וביאר הר"ן דבשליח לקבלה כבר נגמר הגט ותמה הפ"י דמה בכך שנגמר הגט הא מ"מ חיישינן ללשמה או לפי שאין עדים מצויים לקיימו ולפמ"ש א"ש דבאמת כיון דמה"ת בעי קיום שוב ע"א נאמן באיסורין אף שלא אמר בפנ"ח מ"מ כיון שאמר שגט הוא נאמן באיסורין ול"ש חזקת א"א דכבר אזלה לה החזקה דכל דמה"ת לא בעי קיום הרי אזלא לה חזקת א"א מה"ת וא"כ ע"א נאמן דבשלמא בשליח להולכה יש מקום לומר דכיון דעכ"פ לא נתגרשה עדן שוב אינו נאמן דכיון דמדרבנן צריך קיום שוב אמרינן דלא אזיל החזקה מכל וכל רק דאיתרע ודי שהאמינוהו באומרו בפנ"ח אבל בשליח לקבלה דאזלה לה החזקה שהרי כבר נתגרשה בקבלתו א"צ לומר בפנ"ח כלל וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית הפ"י מהך דעבד הא בעבד שליח הולכה דידיה הוה כמו שליח לקבלה דזכות הוא לו ולפמ"ש א"ש דלשיטת רש"י קודם חזרה וכן הוא שיטת הרי"ף דניהו דרבו ל"מ חזר בו. אבל מ"מ לא יצא העבד לחירות כ"א במטי לידי' א"כ הוה שליח הולכה דידיה כשליח הולכה דאשה דעכ"פ לא אזלא החזקה לגמרי רק דאתרע החזקה וז"ב עכ"פ דברי הש"ס נכונים ובזה מיושב היטב הא דקאמר בש"ס דף ח' בכתב כל נכסיו דאמר אביי מתוך שנאמן על עצמו נאמן על הנכסים ואמר רבא בשלמא על עצמו נאמן מיגו דהוה אגט אשה ונכסים לא קנה מידי דהוה אכל קיום שטרות דעלמא ותמה הרשב"א בחידושיו לגיטין דף ט' במשנה דהמביא גט מא"י דאמאי לא יהיה נאמן על הנכסים דהא לא טענינן מזויף כל שלא טען הבע"ד וגובין אף מלקוחות דמידי דל"ש לא טענינן ליתומים ונדחק דמיירי באתי בעל ומערער וזה אינו במשמע ולפמ"ש א"ש דעל הנכסים אינו מהראוי להאמינו דכל הטעם דמה"ת לא בעי קיום היא לפי שלא נחשד לזייף א"כ כיון דאם נימא דנאמן לא יוכל הרב לערער אח"כ שוב לא שייך דלא חשיד לזייף ולכך אמר בשלמא הוא עצמו נאמן מידי דהוה אקיום הגט והיינו דע"א נאמן באיסורין משא"כ בנכסים מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא כיון דכל הטעם של בפנ"ח הוא בשביל חשש שמא יבא הרב ויערער ושוב כשיבא ויערער גם מה"ת צריך קיום ואינו נאמן ע"א ובזה מיושב היטב הא דקאמר הש"ס הדר אמר אביי מתוך שלא קנה נכסים לא קנה עצמו ותמהו התוס' מדוע הדר ביה דעל קושיא דרבא לא משני מידי וקושיא דרבא לא חשיב פרכא דהרי סבר דלא פלגינן דיבורא ולפמ"ש א"ש דהרי כבר נודע מ"ש הר"ן בחידושיו לסנהדרין דף ל' דכל דפתיך ביה ממונא אף לענין איסור לא נאמן העד ומעתה זה סברת אביי דמתוך שלא קנה נכסים ל"ק עצמו דלא שייך ע"א נאמן באיסורין וע"ז חלק רבא דכל שאפשר לפלוג דיבורא שוב עצמו קנה דבעצמו לא פתיך בי' ממונא וע"כ לא כתב הר"ן רק כל דבאותו דבר בעצמו פתיך ממונא כמו במעשר דמוציא מחזקת קדש אבל כאן עצמו קנה ונכסים לא קנה ובשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ע"ב הביא מכאן ראיה דלא כהרשב"א והרי כאן אף שאי אפשר לפלוג דיבוריה אפ"ה נאמן על עצמו לרבא דלא קי"ל כאביי ולפע"ד לא דמי דשם כל שא"א לפלוג דיבורא אינו נאמן דאין אדם משים עצמו רשע אבל כאן מה דלא נאמן על הנכסים הוא משום דעל הנכסים צריך שנים על הקיום ומה ענינו לכאן וז"ב ודוק.