שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן צ״ג (ו׳)

והנה בענין טלי גיטך מע"ג קרקע שהארכתי למעלה ארשום בכאן מה שהשבתי בהא דשאל אותי יניק וחכים כמר סענדער בן המופלג מוה' יוסף שארשטיין ני' בהא דאמרו בגיטין דף ע"ח כתב לה גט ונתן ביד עבדה דאם הי' ישן וכפות דקנתה הגט וע"ז הקשה דהא אמרו בב"מ דף ט' דספינה מינח נייחא ומיא הוא דקא ממטי לה וכתבו התוס' אף דאמרו בקידושי' נ"ח רכוב כמהלך דמי וכאן בחצר משום יד אתרבאי ויד מינח נייחא וממטי לה עם גופי' וא"כ חזינן דיד נמי מינח נייחא א"כ כיון שהניח ביד העבד שוב לא היה חצר מהלך ואמאי לא יקנה להאשה דהא הו"ל חצר שאינו מהלך והוא לכאורה קושיא גדולה והשבתי בזה עפמ"ש הב"ש באהע"ז סי' קל"ט ס"ק כ"ט בנתן ביד עבדו דאינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה וכתב הב"ש דצריך לחזור ולטלו ממנה דאל"כ הוה כטלי גיטך מע"ג קרקע דבשלמא בנתן בחצרה החצרה נקנה לה מכבר אף שהיא לא היתה שם והו"ל חצר שאינו משתמרת כל שבאתה אח"כ הוה כאלו נתן בידה משא"כ בעבדו דלא הי' שלה מקודם ע"ש ולפ"ז נראה לפע"ד דאם נתן ביד עבדה וכל שאינו כפות דהו"ל חצר מהלכת דלא קנתה שוב אין אותו חצר קונה לה א"כ מה מועיל דהיד של החצר דהיינו יד של עבד קונה לה דמינח נייחא כל דממטי ליה עם גופי' א"כ שוב הוה כמונח ע"ג קרקע דלה אין קנוי דהו"ל חצר מהלכת ואף דהוה נייח מ"מ נחית בחצר שמהלכת והו"ל כמונח ע"ג קרקע דאינו חצר שקנויה לה ול"מ כנלפע"ד ובשלמא אם נתן לתוך קלתה דכל שהקלתה מינח נייחא א"כ הוה כנתן בחצרה דקנוי לה ולא הוה כטלי גיטך מע"ג קרקע וכמ"ש הר"ש דחצרה שלה נקנה לה מכבר והוה כנתן בידה אבל כאן הוה כנתן ביד חצרה המהלכת דהו"ל כהניח ע"ג קרקע כיון דהיד ממטי עם הגוף ואינו נפרד לעצמו והו"ל כחצר המהלך מה בכך שהניח ביד של חצר מהלך דלא קנה וז"ב לפע"ד.