שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן א׳ (ז׳)

עוד נראה לפע"ד בישוב דברי הגהמ"ר ובישוב קושית הלח"מ הנ"ל על הרמב"ם במה שהקשה דכיון דכל הטעם דבפנ"ח הוא משום חשש שמא יבא הבעל ויערער א"כ מה משני דמה"ת לא בעי קיום דהרי כשיבא הבעל ויערער צריך מה"ת קיום והנני יוסיף דאף דנימא דהרי אי את' בעל ויערער לא משגחינן ביה מ"מ הא גופא קשה דכל הטעם דמה"ת א"צ קיום הוא משום דלא חשיד איניש לזייף והיינו במקום שאם יבא הוא ויערער ויאמר מזויף הוא יהיה נאמן אבל אם נימא דכל שכבר קיימו אינו נאמן אח"כ לערער א"כ תפוג תורה דיוכל לזייף עדים ממדה"י ויאמר בפנ"ח ואז לא יהיה נאמן הבע"ד להכחישו וכמ"ש למעלה אך נראה דבר חדש בזה דהנה בתחלה רצה הש"ס לשנויי דע"א נאמן באיסורין ואמר אימור דאמרינן ע"א נאמן באיסורין היכא דלא איתחזיק איסורא אבל היכא דאיתחזק אשת איש לא וע"ז מסיק דמה"ת לא בעי קיום ומעתה א"ש דהרי כבר נודע מ"ש הר"ש דל"ש לאוקמא אחזקה כל דיצא מחזקתו מה"ת ורק מדרבנן חיישינן דל"ש לאוקמא אחזקתו הראשונה דהרי בודאי יצא מחזקתו הראשונה ע"ש ולפ"ז כאן דבאמת ע"א נאמן באיסורין רק במקום דאתחזיק איסור א"א לא מהימן ולפ"ז כיון דמה"ת לא בעי קיום א"כ מה"ת כבר יצאתה מחזקת א"א ועכ"פ אתרע החזקה טובא דהרי הבעל שלח לה גט ומה"ת לא בעי קיום כ"ז דלא בא הבעל ומערער אמרינן דאמת הדבר א"כ ניהו דרבנן אצרכו קיום עכ"פ כיון דמה"ת לא בעי קיום שוב ע"א נאמן ולא גרע מזרק לה קידושין אף שספק קרוב לו ולא התחיל ענין קידושין אפ"ה אמרינן דאתרע חזקתו וכמ"ש התוס' בכתובות דף כ"ג מכ"ש כאן דהבעל שלח לה גט אף דלא נתגרשה מ"מ בזה הע"א נאמן באיסורין וז"ב מאוד. ומעתה ל"ק קו' הלח"מ דכשיבא הבעל ויערער לא יהיה נאמן העד דז"א דעכ"פ כל שלא בא הבעל אתרע חזקת אשת איש ושוב נאמן הע"א באיסורין ולכך אף כשיבא הבעל ויערער לא משגחינן ביה דכבר האמינו לע"א באיסורין ואז היה נאמן כבי תרי וזה ברור ודו"ק.