שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן רכ״ג (ה׳)

ובזה נראה לפע"ד להדר פני זקיני הגאון הח"ץ ז"ל דאף דשם קאי על דברת הרמב"ם שקנה חמץ בפסח וא"כ לשיטת רש"י לא שייך לומר שלא הי' ניחא ליה בזה שהרי באמת קנה אותו ורצה לעבור על ב"י מ"מ לפי שטת התוס' בודאי מקרי מלשאצל"ג ואף לשיטת רש"י מ"מ כעת שמפררו אמדינן דעתו שנפשו היפה בודאי אלו ידע מתחלה שעובר על ב"י וצריך לבער פשיטא שלא היה רוצה בו שנפשו של אדם בודאי רצונו לעשות טוב וא"כ אינו עושה רק לסלק הנזק מעליו ומקרי משאצל"ג ויעויין בכפת תמרים בסוכה ל"ג בביאור השיטות בענין משאצל"ג אברא דאם נימא דמקיים מ"ע דתשביתו א"כ הוה מלאכה שצריכה לגופה לשיטת התוס' דאין נ"מ אם טוחן כדי לאכול או כדי לקיים המצוה דבשלמא אם אינו עושה רק שלא יעבור על ב"י א"כ הטחינה אינה מעין מלאכה שעשו במקדש לצורך המלאכה עצמה אבל אם מקיים המצוה הרי עושה המלאכה בעצמה מה שצריך לה. ומעתה מיושב היטב הקושיא הנ"ל דלכך שפיר קאמר דייקא נמי והיינו דע"כ מיירי בעיסה מגולגלת ואין יכול לבטל לאחר זמן איסורו דאם יכול לבטל לאח"ז איסורו שוב מקיים מצוה דתשביתו דהחמץ יכול לבטל והוא ברשותו אף לאחר זמן איסורו ולמה נקט היה יושב בבהמ"ד דגם בביתו מה לו לעשות דא"ל דהי' מותר לפרר דז"א דהוה מלאכה שצריכה לגופה כיון דמקיים מ"ע דתשביתו וע"כ דאין יכול לבטל לאחר זמן איסורו ומיירי בעיסה מגולגלת ושפיר נקט הי' יושב בבהמ"ד דאל"כ הי' יכול לאפותה כמ"ש רש"י ודו"ק היטב.