שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן צ״ג (ה׳)

והנה בהא דנחלקו הקדמונים ובטוש"ע סי' קמ"א ס"ה אי יכולה לעשות שליח להובאה דהיינו שיהי' שליח להולכה הנה לפע"ד צ"ע שיטת הפוסקים דיכולה לעשות שליח להולכה ואמאי יועיל והא באמת אין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו כקושית הירושלמי ורק דהתורה זכתה לו ולפ"ז כיון דלא מצינו שיועיל שליחות רק לקבלה מנ"ל דיכולה האשה לעשות שליח להולכה ואף אם נימא דכל דגלתה התורה שיכולה לקבל דבר שא"ש הוא יכולה ג"כ לעשות שליח להולכה דמה נ"מ אם מקבלת הגט תיכף או שלוחה מקבלת בעבורה או שעושית שליח להתגרש לאחר שיגיע הגט לידה ואדרבא הא עדיף טפי דהא לא עשתה שליח שיקבל לה רק כשיגיע לידה תהי' מגורשת ועד אותו זמן הגט אינו שלה מ"מ צ"ע לפי הס"ד דרבא בריש הזורק דגם גבי אשה שייך גיטה וחצרה באים כאחד א"כ איך יפרנס המשנה דהבא לי גיטי ממקום פלוני שממנו דייק הר"ן הך דינא דמועיל שהאשה רשאה לעשות שליח להולכה ע"ש בריש התקבל והיאך מועיל והא קשה קושית הרשב"א והר"ן דאם שלוחה כמותה תתגרש תיכף דהא בא הגט לשלוחה ואם אין שלוחה כמותה לא תתגרש כלל דהא אין הגט בא מיד הבעל או שלוחו לידה וכתבו דהוה כאלו אמרה שאין רצונה שתתגרש אלא לאחר זמן וקשה הא כיון שאינה מגורשת עד אח"כ א"כ עד הזמן הלז הוה כאלו בא הגט ליד אחר שאינו שלוחה דהא אין לה עדן יד לקבל הגט ולא הוה חצרה עדן וא"כ אח"כ הוה כטלי גיטך מע"ג קרקע דהא לא בא הגט לידה מיד הבעל או שלוחו דאם נעשה שלוחו פשיטא דמגורשת עפ"י דבריו וכמ"ש הר"ן שם בהדיא ובעבד פשיטא דלא יועיל דיד עבד כיד רבו וגיטו וידו באים כאחד והרי לכמה דברים הוקש עבד לאשה וע"כ דגם בגט לא מועיל כנלפע"ד ובגליון הש"ע סי' ר"מ שם תמהתי על ספיקן של גאונים הנ"ל דלכאורה הדבר מפורש בסוגיא שם בהא דאמרו ריש התקבל אתמר הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אמר הולך כמה שאמרה אר"ב אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת ש"מ אדיבורא דידיה קא סמיך דאי אדיבורא דידה קא סמיך מכי מטי גיטא לידה אגרשה ומסיק דאמרינן דעקר השליח לשליחתו וקשה דהיאך מוכח כלל ולמה לי הטעם דעקר תיפוק לי' דהא כל שאמרה הבא לי גיטי והוא אמר הולך כמה שאמרה לימא דהוא לא רצה לעשות שליח כלל רק כאשר עשתה האשה שליח ואינו רוצה שיהי' שלוחו וא"כ שוב ליתא לשליחות כלל וע"כ דמועיל גם שליח להובאה ואף דיש לדחות דניהו דעקר לשליחותי' והבעל ג"כ סמך אדיבורא דידה אבל מ"מ רצה שיהי' השליח שלוחו ג"כ ולא עקר לשליחותו לגמרי שיהי' רק שלוחה לבד דלמא נימא כזאת אך בגוף הדין לפע"ד נראה כמ"ש ומטעם דכיון דאין אדם עושה שליח לקבל מתנה מחברו דבר שא"ש ורק דבגט זכתה התורה א"כ דוקא שליח לקבלה מהני ולא להולכה וא"ל כל דזכתה התורה מועיל אף להולכה דז"א דהרי באמת כל הפלפול הוא בשלא עשהו הבעל לשליח שיהיה שלוחה בלבד דאל"כ אין מקום לפלפול כלל דהא היה מצדו שליח וכמ"ש הר"ן בהדיא וא"כ הא כבר נודע מ"ש התוס' בב"מ דף ע"א דא"א להמלוה לעשות שליח שיקבל המעות מיד העכו"ם דצריך שיעשה שליח מיד העכו"ם שהוא בעל הממון ואף להחולקים על שיטת התוס' כבר העלה המחנה אפרים הלכות שלוחין סי' ל"ג דבמתנה ודאי כן הוא שאין אדם עושה שליח לקבל דבר שא"ש ע"ש ולפ"ז בגט דהוה ג"כ כמתנה ניהו שהתורה זכתה לעשות שליח היינו לקבל גיטה אבל להולכה דאין לה זכות א"כ צריך הבעל שיזכה לו הגט וכל שלא עשהו שליח לא יועיל וז"ב לפע"ד אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בפ"י ריש התקבל שהרגיש בזה דמהך דאמר הבא לי גיטי מוכח דיכולה לעשות שליח להובאה ונהניתי עד מאד אבל מה שהקשה שם דעכ"פ מועיל מתורת שליח לקבלה דכל שגלתה דעתה דרוצית בקבלה מועיל כשיעשה הוא שליח לקבלה ע"ש ולפמ"ש א"ש דהא ע"כ דלא עשה הבעל שליח כלל רק שרצה שיהי' שלוחה כמו שאמרה דאל"כ אין מקום להוכיח הדין כלל דהא הוא עשה שליח וע"כ דלא רצה לעשותו שלוחו רק שלוחה בלבד וא"כ שוב הו"ל ביטול השליחות דהא עוקר לשליחתו ובלא"ה נראה לפע"ד דכיון דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שא"ש רק דהתורה זכתה וא"כ אף אם נימא דגם שליח להולכה מצי משוית היינו באם באמת עשתה שליח להולכה והשליח לא עקר שליחותו אבל כיון דהשליח רצה שיהי' שליח לקבלה לבד ולא להולכה וא"כ בכה"ג לא גלתה התורה דיועיל שליחותה ומתורת שליחות שלו לקבלה ל"מ דאף דגלתה דעתה שרוצית להתגרש כל שהיא אמרה הבא לי גיטי א"כ עד שיבא הגט לידה לא רצתה לקבל דבר שא"ש ופשיטא דל"מ בכה"ג גילוי דעת וז"ב לדעתי ויש להאריך בזה ואכ"מ ועיין בית מאיר ס"ח שם ובאמת שלפע"ד תמי' גדולה על מה שרצה הפ"י לחדש דאם היא אמרה הבא לי גיטי שוב יכול הבעל לעשות שליח לקבלה דהא כבר גלתה דעתה שרצונה להתגרש דהא משנה מפורשת בגיטין דף ס"ה באומרת הבא לי גיטי דמותרת לאכול בתרומת כל שלא הגיע גט לידה וקשה אמאי וניחוש דלמא הבעל עשה השליח לקבלה ומתגרשת תיכף וע"כ דאף בזה ל"מ עד שיגיע גט לידה ודברי הפ"י תמוהים לפע"ד.