שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן רכ״ג (ד׳)

והנה בגוף הדבר אי מותר לזרות ולפרר ביו"ט ובשבת דעת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' מ"ב במ"ש הרמב"ם דהקונה חמץ בפסח דעובר על ב"י ומשמע דלוקה והקשה הדבר שמואל היאך לוקה והא הו"ל לאו הניתק לעשה וכתב דמיירי בחל שביעי של פסח בשבת דא"א לבערו ולקיים העשה וע"ז תמה אא"ז הח"ץ ז"ל דלמה לא יוכל לקיים ע"י פירור וזורה לרוח והשיג עליו בהגהת מלמ"ל פ"א מחמץ דהא אסור לפרר ולזרות דהו"ל טחינה וכתב בתוס' שבת סי' שכ"א דהא אין טוחן אחר טוחן והאחרונים האריכו בזה וע' בשעה"מ פ"א מחמץ ואנכי בעניי רציתי לומר דאסור לזרות ולפרר ביו"ט דהתורה אחשבי' למלאכה לשיטת רש"י בביצה הנ"ל כל דצריך להשביתו הו"ל מלאכה ואף אם נימא דלא כשיטת רש"י מ"מ כיון דחשיב טחינה לגבי מצות פירור וזורה לרוח ומקיים בזה המצוה הו"ל טחינה לגבי איסור שבת וכעין מ"ש המרדכי בפ"ק דחולין לענין קשר של תפילין דמיגו דאחשבי' רחמנא קשר לגבי תפילין חשוב קשר לענין שבת אף דהו"ל קשר שאינו של קיימא וה"ה לענין טחינה אף שכבר נטחן מ"מ כיון דמקיים בזה מצות ביטול הו"ל איסור לענין שבת וא"ל דכיון דיכול לקיים מצות ביטול בלב עכ"פ מה"ת שוב לא חשיב מצוה לגבי איסור ב"י דז"א דהא הוא מיירי בשביעי של פסח דאסור לבטל ואין בידו לבטל לאחר זמן איסורו א"כ לאח"ז איסורו השבתתו בכל דבר וז"ב. ובזה ישבתי לנכון מה שהקשה הרב המאוה"ג מוה' דובעריש נ"י אבד"ק נאהרייב בהא דאמרו בפסחים דף ז' דיקא נמי דקתני היה יושב בתוך בהמ"ד ש"מ ופירש"י דמשמע דאלו היה בתוך ביתו היה יכול לעשות ומה יכול לעשות יותר השבתה בלב זהו ביעורו וע"ז הקשה דהא היה יכול לפרר ולזרות ברוח דאין טחינה אחר טחינה ולפמ"ש א"ש דבאמת הש"ס הקשה מתחלה מיו"ט דבתר איסורא הוא וא"כ משמע דגם לאח"ז איסורו יכול לבטל וע"ז משני דמיירי בעיסה מגולגלת ולעולם דלא יכול לבטל לאח"ז איסורו וע"ז שפיר קאמר דייקא דקתני הי' יושב בבהמ"ד ושוב כיון שאסור לבטל לאח"ז איסורו א"כ שוב אסור לזרות ולפרר לרוח כיון דא"י לבטל וא"כ למה נקט בהמ"ד וע"כ דמיירי בעיסה מגולגלת וז"ב אמנם לפמ"ש רש"י בדף ז' בהא דש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה ופירש"י דאי השבתתו בכל דבר לוקמא ביו"ט ויבערנו בדבר אחר יאכילנו לכלבים או יטילנו לים וא"כ משמע דזה מותר לעשות ביו"ט עצמו וא"כ שוב גם לפרר ולזרות מותר ול"ש דרחמנא אחשביה לענין איסור ב"י דהא יכול לקיים בדבר אחר וא"כ יש לומר דדברי אא"ז הח"ץ נכונים ושוב יכול לבטלו ע"י פירור וזורה לרוח ג"כ ולפ"ז שוב הדרא קושית הרב המאה"ג אבד"ק נאהרייב לדוכתי' אמנם באמת צ"ב הא דפלפל הש"ס בדף ד' אי מצות תשביתו היא ביו"ט או בעיו"ט ולמה לא נפשט בפשיטות דהא קי"ל בסתמ"ה דיש לשרוף קודם שנאסר כדי לקיים המ"ע בשלו דלאח"ז אינו שלו וא"כ מסתמא כשאמרה תורה תשביתו ע"כ בעיו"ט כדי שיקיים המצוה בשלו ולא ראיתי בהחפזי מי שעמד בזה וצ"ל דבאמת י"ל דתשביתו אינו רק לתיקון הלאו שלא יעבור על ב"י ויש מקום ג"כ לומר דהוא מ"ע בפ"ע שמקיים תשביתו והנה יש מקום לומר זה תלוי בזה דאם אינו רק לתיקון הלאו א"כ א"צ לעשות מעיו"ט רק ביו"ט עצמו ואם המצוה הוא בפ"ע י"ל דהמצוה הוא בעי"ט ולפ"ז להס"ד דס"ל דא"צ להשבית מעיו"ט והיינו משום דאין מצוה בפ"ע רק לתיקון הלאו א"כ שפיר יש לומר דא"צ לשרוף מקודם שהתחיל האיסור וס"ל דבאמת אינו עובר בב"י עד הלילה ושפיר דייק ר"ע דא"כ שוב אסור משום מלאכה וע"ז שפיר קאמר דש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה דאם נימא דבכל דבר שוב יוכל להשליך לים ולהטיל לכלבים דא"ל דאינו מקיים מ"ע דתשביתו בשלו דהא השתא קיימינן דאינו רק לתיקון הלאו וז"ב ובלא"ה יש לומר כיון דהתורה עשה חמץ בפסח אף שאינו ברשותו כאלו הוא ברשותו לענין ב"י ממילא יכול להשביתו ג"כ ומקרי לענין זה חמץ שלו. אמנם בגוף הדבר אם מותר לפרר ולזרות לרוח לפע"ד הי' נראה דבר חדש דהנה כבר נודע מה שנחלקו רש"י ותוס' בשבת דף צ"ד בענין משאצ"ל דשיטת רש"י דכל היכא דהי' ניחא לו שלא יבא לידי מלאכה זו מקרי מלאכה שאצל"ג דעכ"פ לא הי' ניחא ליה במלאכה זו ושיטת התוס' דעכ"פ כעת אחר שבא עליו דבר זה צריך למלאכה זו וע"כ כתבו התוס' דמלאכה שאצל"ג היינו שעושה מלאכה זו אבל לא לתכלית המלאכה שהי' עושין במקדש מלאכה זו ולפ"ז לכאורה מה שזורר ומפרר לרוח ל"מ לשיטת רש"י דכתב דתלוי במה שרצון הי' שלא יהיה הדבר והוא עושה רק לסלק ההיזק מעליו וא"כ כאן שבאמת א"צ לפרר ולזרות לרוח רק בשביל שלא יעבור על ב"י בזה פשיטא דמחשב משצל"ג ואף לשיטת התוס' ג"כ א"ש דכל טוחן צריך לדבר הנטחן כדי שיאכל או כדומה אבל כאן א"צ לטחינה זו רק כדי שלא יעבור על ב"י וכ"ז שלא נטחן היטב איתא לחמץ בעיניה ועובר ובכה"ג הוה משאצל"ג.