שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן א׳ (ו׳)

והנה בתמים דעים סי' רל"ט ראיתי דברים תמוהים לפע"ד הנה מ"ש לרבא לא סגי בשיאמר השליח הבעל נתן לי חתום דחיישינן שמא יבא הבעל ויאמר אני חתמתי העדים והייתי סבר שהוא כשר ואח"כ נודע לי שהוא פסול הנה מלבד דחששא רחוקה היא ומי לא ידע דבע"ד לא מצי לחתום עדים אף גם דא"כ אתיוה בי תרי נמי ומ"ש דתרי הוה כע"מ ואף דהוה כמזויף מתוכו ה"מ בודאי אבל בספק ל"ח אתמהה דא"כ אליבא דר"א ל"מ גם בתרי ובש"ס סתמא אמרו דאתיוה בי תרי וגם הש"ס רוצה לאוקמא המשנה כר"מ דסתם משנה כוותיה וא"כ יקשה לרבא למה נקט המביא הא אף בשנים הדין כן גם מ"ש כיון דהוה ספק ל"ח למזויף הא הש"ס חידש לרבה מפני שהוא מזויף אף דאינו רק מיעוט בעלמא ועכ"פ לא הוה יותר מספק ואפ"ה חיישינן לרבה ועיין תה"ד סי' רכ"ח ועיין פ"י בגיטין דף כ"ו בק"א שם מ"ש בשם בנו הגאון מוהר"ד ז"ל וכתב הפ"י שמצא כן בת"ד במחכת"ה דמי להאי עורבא דאתיא נורא דאדרבא בתמים דעים דחה דלא חיישינן רק משום לשמה ולא בשביל שאר חששות ואדרבא בזה מדוקדק מ"ש ולרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה ולמה לא אמר סתם ולרבה מני מתני' והיינו משום דהו"מ לומר בשביל חשש קאו"פ ורק רבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה והיינו לא מפני חשד כמ"ש בירושלמי רק משום טעות כמ"ש בת"ד שם ואם כן מני מתניתין והפ"י סובב הולך בכל הסוגיא דלרבה חיישינן גם לשאר חששות אבל הראב"ד ביאר בהדיא דהש"ס לא סבר כירושלמי בזה ועכ"פ דברי הת"ד צע"ג וקושיותיו ל"ק לפע"ד דבזה שייך גם כן אתי לאחלופי והו"ל כמו ידעתי או ידענו ודו"ק.