שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן צ״ג (ד׳)

ובזה י"ל מה שנחלקו הב"י והסמ"ע באם חייב גם להתופס אם תפס יותר משיעור חובו אי מהני ובתשובה הארכתי בזה ולפמ"ש י"ל כיון דתפס בקנין דהרי עכ"פ יש לו קנין במקצת שפיר מקרי תפיסה ודו"ק ויש להאריך בכ"ז ואכ"מ. והנה הקצה"ח הביא ראיה לדברי הרמב"ם דבאומר זכה לי מהני מהא דאמרו בגיטין דף למ"ד במזכה להם ע"י אחר והיאך מועיל הזיכוי הא מפסיד לכהנים אחרים וט"ה אינו ממון וא"כ הוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ובאמת שלפע"ד אין ראיה משם דש"ה דמתנות כהונה אף נתינה בע"כ הוה נתינה וכמ"ש במיים חיים להפר"ח ועיין קצה"ח סי' רמ"ג וא"כ כל שזכהו אף אם לא קנהו זה הוא יצא ידי נתינה וגם הא הלוה לו עליו וא"כ שפיר הוא זכה במה שזכהו ע"י אחר וגם שם אינו חייב רק לאחד מהכהנים אם זה או זה משא"כ בחייב לבע"ח הרבה מיהו גם במציאה אינו ראוי רק לאחד ויש לחלק וצ"ע בזה ודו"ק והנה התוס' בד"ה כל כתבו לחלק דבדעת אחרת מקנה הוא דאמרינן תן כזכי ולא במציאה ולא נודע הטעם ולפע"ד עפמ"ש בירושלמי פ"ו דגיטין דאין אדם עושה שליח לקבל מתנה דדבר שאינו שלו לא יכול לעשות שליח וגט שאני דהתורה זכתה לה גיטה ועיין מחנה אפרים הלכות שלוחין סי' ד' וסי' כ"ג ובמק"א הארכתי בזה ולפ"ז ל"ש לומר דתן כזכי במציאה שלא יוכל לחזור דל"ש שליחות וא"כ ל"ש תן כזכי דאין נעשה שלוחו לקבל דבר שאינו שלו משא"כ כשדעת אחרת מקנה עכ"פ הוא עשהו שליח ואף דצריך להיות גם שלוחו של בעל הממון אמרינן מסתמא נעשה שלוחו דאנן סהדי דניחא ליה והוא רצה ליתן לו וז"ב לפע"ד. ובזה יש ליישב קושית מהרי"ל בתשובה סי' ע"ח דאם נימא דבקידושין מועיל טלי קידושך מע"ג קרקע א"כ לא יצטרך שליחות לקידושין ויכתוב למקום שאשה שם שתקבל המעות שם ותהי' מקודשת לו ועיין אבני מילואים סי' למ"ד שנדחק בזה ולפמ"ש א"ש דאם לא הוה ילפינן שעושית שליח לקבל הקידושין לא הי' מועיל שליחות לקבל דבר שא"ש וא"כ מכ"ש כשלא עשה שליח ורק שהתורה גלתה דיכולה לעשות שליח וא"כ ממילא מועיל גם טלי גיטך מע"ג קרקע אבל מ"מ צריך שליחות וצ"ע עדיין דסוף סוף למה בעי שליחות בזה.