שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן צ״ג (ג׳)

והנה בהא דאמרו ש"מ התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה ותמהו התוס' על זה דאף אם נימא דקנה היינו לפי שהוא חייב באמת אבל כאן אפילו העבד עצמו א"י לעכב האדון מלחזור בו ומה מועיל תפיסת השליח ועוד מה שייך תופס לבע"ח בזה אטו חייב האדון לשחררו ועיין בר"ן מ"ש בזה וגם דבריו דחוקים ועיין בפ"י ולפע"ד הי' נראה דהנה לפי שיטת הרי"ף והרמב"ם וגם רש"י קודם חזרה דבאמת גם העבד אינו משוחרר עד שיגיע גט לידו רק דהרב א"י לחזור בו כיון דהוא צוה ליתן א"כ לכאורה ל"ק ב' קושיות האלו דניהו דכעת הרב חוזר מ"מ כל שצוה ליתן הרי זכה בו השליח לעבד ושפיר מקרי תופס לבע"ח דשפיר חייב לו קצת דניהו דתנו לאו כזכי אבל עכ"פ בע"ח מקרי דעכ"פ צוהו ליתן לו אף דיכול לחזור בו אבל אינו רשאי לחזור בו וגם כיון דהמשחרר עבדו עובר בעשה מסתמא משחררו בשביל איזה דבר שראוי לשחרר מקרי בע"ח אך קושיא הראשונה עדיין קשה דכיון דעכ"פ תנו לאו כזכי א"כ מה מועיל תפיסתו לא יהא עדיף מאלו לקח העבד בעצמו הגט באם לא רצה ליתן לו רק בתנאי שלא ישתחרר בקבלה זו אטו לא הי' יכול לחזור בו אך נראה דבאמת לענין הרב בעצמו פשיטא דל"ק רק דכאן אזיל הש"ס אף דהרב באמת אינו רוצה לחזור לבטל השחרור רק דרב לאחרים היינו להשפחה שנאסר בשפחה וכעין דאמרו בקידושין דף ס"ה דחב לאחריני שקרובתי' נאסרו בו וכ"כ בהדיא בקצה"ח סי' א' דלכך לא מועיל הודאת בע"ד בעבד משום דחב לאחריני שאסר השפחה על עבד וכמ"ש בנתיבות המשפט שם ועיין מ"ש במשובב נתיבות בזה ע"ש ודברי שארי בעל נתיבות המשפט נכונים כמבואר למעיין שם וא"כ כאן דזה תופס לבע"ח שהאדון באמת מקרי בע"ח וחב לאחריני היינו לשפחה שנאסר בה וכל שיכול לחזור בו דתנו לאו כזכי ממילא שפיר מהראוי שלא יהי' מועיל תפיסת אף שהרב באמת אינו רוצה לחזור בו כל שהי' יכול לחזור כיון דתנו לאו כזכי ממילא השליח גורם חוב להשפחה ושפיר מקרי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים וז"ב מאד לולא שהקדמונים לא פירשו כן וע"ז משני דתנו הוה כזכי וא"כ הרי מבואר ברמב"ם ובטוש"ע סי' ק"ה דאם אמר הלוה להשליח זכה לפלוני במנה ומנה זו דזכה לו וא"כ שוב לא מקרי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ובזה נפתחו לי שערי בינה בדברי ה"ה שם שכתב בפ"כ ממלוה על דברת הרמב"ם האלו וז"ל כבר נתבאר בפי"ו ממלוה שאם הי' ראובן חייב לשמעון מנה ואמר ללוי הולך לשמעון מנה זו שאני חייב לו שאם בא ראובן לחזור בו אינו חוזר אלמא זכה לוי כיון שהוא א"י לחזור בו ודאי אין שאר בע"ח יכולין לגבות ממנו וכן מבואר בפ"ק דגיטין דף י"א גבי הא דתופס לבע"ח דאם אמר תנו נותנין ע"ש ודבריו תמוהים מאד דראי' ראשונה תמוה דשאני התם דלא חב לאחריני כלל וכבר הרגיש בו הלח"מ וכתב דסמך על ראי' שניה אבל גם ראי' שני' תמוה דהרי כיון דתנו הוה כזכי והרי אינו חב רק להבעלים וכיון שהבעלים בעצמם רוצים שוב אינו מקרי חב לאחרים כלל וכבר תמה בזה הקצה"ח סי' ק"ה והניח בקושיא ולפמ"ש הדברים מבוארים דה"ה מפרש דחב לאחריני היינו שחב להשפחה שאוסר העבד בה וזה שפיר מקרי חב לאחריני ואפ"ה כל שאמר זכה לא מקרי חב לאחריני כיון דכבר זכו לו הבעלים והוה כמו הלוה שאמר זכה לפלוני אף שחב בזה לבע"ח אחרים אפ"ה לא מקרי חב לאחריני וז"ב ובזה מבואר היטב גם ראיה ראשונה משום דבאמת הדבר צ"ב דלמה לא יהי' מקרי חב לאחריני וע"כ צ"ל משום דבאמת זה ודאי דהלוה בעצמו אם הי' נותן לבע"ח אף שחב לשאר בע"ח פשיטא דהי' רשאי משום דכיון דבשלו אדם רשאי לעשות מה שירצה כיון דמטלטלין לאו בני שעבודא נינהו ועיין בקצה"ח שם שביאר כן ועיקר הקפידא על השליח שלמה לו לעשות דבר כזה שיזכה לבע"ח אחד במקום שחב לאחריני וא"כ זה דוקא בתופס לבע"ח אבל כל שהלוה אמר לו זכה וא"כ הוא בעצמו יכול לזכות אף שחב לאחריני וא"כ כיון שע"כ הלוה אינו יכול לחזור דהוא כבר אמר זכה ניהו דלא יהיה מועיל זכיית השליח בשביל הלוה זה והרי הוא כאלו תפס בלי קנין מ"מ הא כל שהוא א"י לחזור בו שוב אינו תופס מבע"ח דהרי שוב אינו של הלוה דהוא א"י לחזור בו דבשלמא כשתפס באמת ולא זכהו הלוה כיון שהלוה יוכל לחזור בו אף כשאמר תנו כל דלא הוה כזכי לא מקרי זכייה אבל כיון שאמר תנו והוה כזכי ושוב א"י הלוה לחזור בו כמבואר פי"ו והיינו אף דהוא עדן באחריות הלוה מ"מ הלוה עכ"פ א"י לחזור בו וכל שא"י לחזור בו שוב אינו מקרי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דהשליח לא חב כלל דהרי הלוה בעצמו נתן לו וזכהו ושוב לא תפס מבע"ח וזהו דברי ה"ה דכיון דמבואר פי"ו ממלוה דהלוה א"י לחזור וכל שא"י לחזור בו שוב לא מקרי תופס לבע"ח ומבואר בפ"ק דגיטין דבאמר תנו קנה והיינו כמ"ש והדברים ברורים כשמש בכוונת ה"ה ודו"ק היטב כי הוא עצה נפלאה ת"ל ומובטחני כי יש לו פנים בהלכה עוד הי' נ"ל ע"ד הפלפול בישוב דברי ה"ה דהנה ענין תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דל"מ נראה לפע"ד דכיון דהלוה לא רצה ליתן לו ולהקנות ותפיסה שלא ברשות הוה דהרי חב לאחרוני ולא טוב עשה בזה לתפוס וא"כ הוה תפיסה בלי קנין דאינו מועיל קנין דהוא לא רצה לקנות רק לזכות לאחר והוה תפיסה בלי קנין דל"מ וז"ב כמ"ש הריב"ש סי' קס"ד שכל תופס צריך שיקנה הדבר באחד מדרכי הקנייה ע"ש וכן נראה מדברי התוס' והרא"ש פ' הכותב גבי מלוגא דשטרי א"כ בשלמא כשתופס לעצמו שפיר הוה תפיסה עם קנין אבל כיון שלא רצה לקנות לעצמו רק לזכות לאחר וזה האחר הרשות בידו שלא ירצה בו דאף בזכות גמור אם צווח שאינו רוצה מועיל ועיין חו"מ סי' רמ"ה וא"כ הוה תפיסה בלי קנין דלא מועיל וז"ב לפע"ד והוא טעם חדש ולפ"ז זהו דוקא בשלא א"ל זכה אבל אם א"ל זכה א"כ הוה תפיסה שיש בו קנין שהרי עכ"פ הוא לא יכול לחזור בו ושפיר מועיל תפיסתו אף שחב לאחריני ועיין קצה"ח סי' ר"ב וז"ש רבינו דאם א"ל זכה מהני ומבוארין דברי ה"ה בראיה ראשונה ומיושב קושית הלח"מ וגם ראיה השני' שפיר דאף דשם לא מקרי חב לאחריני העיקר שרצה ה"ה להביא ראי' דמקרי תפיסה שיש בו קנין ושפיר מביא משם דכיון דבאמר תנו דהוה כזכי לא מקרי תופס לבע"ח אף שהעבד באמת יכול להיות עוד עבד ולא לקבל הגט שחרור אפ"ה מקרי תפיסה שיש בו קנין א"כ אף שחב לאחריני כל דהוה תפיסה שיש בו קנין וכמ"ש ועיין קצה"ח שכתב דתפיסה שאין עמה קנין צריך שיהי' בגוף הדבר ולא כשמוחזק בנייר ולא בחוב ע"ש סי' ר"ב ולפמ"ש הרי כאן לא תפס רק בגט ומיהו כיון דהעבד תפוס בעצמו שפיר הוה תפוס בגוף הדבר ודו"ק. ובזה אמרתי דבר נחמד לישב דברי רש"י פ"ק דב"מ שדעתו דאם עשה המלוה שליח בפירוש לתפוס מועיל תפיסתו אף במקום שחב לאחריני ותמהו התוס' מעובדא דיימר בר חשו דל"מ תפיסה אף שעשה בפירוש שליח ולפמ"ש א"ש דבאמת סברת רש"י י"ל כיון דהטעם הוא דהוה תפיסה שלא בקנין דהרי זה לא רצה להקנות לו וגם הוא אינו קונה לעצמו רק לאחר והרי האחר הרשות בידו שלא ירצה בזכותו וא"כ אינו רק תפיסה גרידא בלי קנין דל"מ ולפ"ז כשעשהו שליח דהוה לי' כאלו תפס המלוה בעצמו לשם קנין שפיר מועיל וז"ב בסברה ולפ"ז שם דתפס מיורשים דאף הוא בעצמו א"י לגבות מיורשים רק כשתפס וא"כ שוב לא הי' יכול לעשות שליח וכל שאינו תופס אין לו שום זכייה בזה וא"כ הוה תפיסה שאין בו קנין דקודם התפיסה אין לו שום זכות לעשות שליח בזה דעל מלוה ע"פ ל"מ הרשאה כלל וכמבואר בחו"מ ס' קכ"ז ומכ"ש בזה ועיין באהע"ז סי' צ"ג סעיף כ"ג בהג"ה דע"י שליח לא מהני תפיסה באלמנה כיון שאין לה רק ע"י תפיסה ועיין ח"מ ס"ק מ"ג ומכ"ש בזה ודו"ק היטב.