שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן א׳ (ד׳)

ובמ"ש למעלה מיושב היטב קושית הב"ש סי' קמ"א ס"ק ס"ח שהקשה על דברת הש"ך סי' ק"ו ס"ק ו' דחולק על המבי"ט ודעתו דטוענין מזויף דחיישינן לקנוניא והקשה הב"ש דלמה לא הביא ראיה לדבריו מדברי הרמב"ם והש"ע שם דמבואר דאינו גובה מלקוחות משום דטענין מזויף ולפמ"ש יש לומר דבאמת תלוי במחלוקת הגהמ"ר הנ"ל עם הש"ך בסי' מ"ו דאם נימא דמה"ת בעי קיום כל שהבע"ד טוען מזויף א"כ שוב לא יוכל לגבות מלקוחות דשמא קנוניא עשה דהרי היה יכול לטעון מזויף מן התורה עשום דלא אלים החזקה כ"כ ולפ"ז שם דמבואר בש"ע דהגט בטל ודייק הב"ש דע"כ ס"ל כהגמ"ר דאל"כ לא שייך הגט בטל ע"ש ס"ק ע' ושפיר אינו גובה רק מב"ח אבל לשיטת הש"ך דא"י לטעון מזויף מן התורה רק רבנן אצרכוה קיום כשטוען מזויף אבל כל זמן שאינו טוען מזויף מדאורייתא כמי שנחקרה עדותן בב"ד ואין טוענין מזויף דהוה דבר דל"ש. הן אמת דמהגמ"ר משמע לכאורה להיפך דהרי הוא ס"ל דאם טוען מזויף מדאורייתא בעי קיום ואפ"ה כ"ז שלא טען גובה אף ממשעבדי למ"ד שעבודא דאורייתא ול"ח לקנוניא ולדידיה גם מן התורה מהראוי לחוש לקנוניא ואולי מן התורה לא חשו לקנוניא והיותר נראה דלפמ"ש כל ענין החזקה דלא חציף נצמח ממה שיכול לטעון מזויף וא"כ כ"ז שלא טען מזויף שפיר גובה ממשעבדי דהוה חזקה אלימא דלא חציף לזייף ולא טענינן מלתא דל"ש ללקוחות וצ"ע לפמ"ש ה"ה דלכך הגט בטל הוא דיש לה חזקת א"א והאשה א"י בעצמה והבעל טוען ברי מזויף אמרינן העמד אשה על חזקתה א"כ זהו כשטוען ברי מזויף אבל כל שלא טען הא הלקוחות ג"כ א"י ואין טוענין ברי שוב אינן נאמנים לטעון מזויף וא"ל דמהראוי להעמיד א"א בחזקתה דז"א דהרי כבר הוחזקה בהיתר דכ"ז שאין הבעל מערער מותרת להנשא והוה כהא דכתבו התוס' בכתובות דף כ"ו בשם רבינו ברוך דכל שהתירוה להנשא הרי יצאתה מחזקתה הראשונה ע"ש ומכ"ש בזה שמותרת להנשא וא"ל כיון דיכול לטעון מזויף שוב הו"ל חזקת היתר שלה כחזקה שלא נתבררה דבכל שעה יוכל לטעון מזויף וא"כ לא נתבררה בשעתה דז"א דיש לומר כ"ז דלא טען מזויף אדרבא בודאי תהי' בחזקה זו עומדת דמסתמא לא יטעון דמה"ת כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי ול"ד לחזקה שלא נתבררה דשם לא נתברר חזקת כשרות כלל אבל כאן איכא חזקה דל"ח אינש לזייף ומה"ת לא בעי קיום אף לשיטת הגהמ"ר וא"כ מה"ת יטעון מזויף וע"כ דברי הש"ע צ"ע ואולי דלגבי ממון דיש חזקת ממון כנגדו חשוב יותר וצ"ע. אך בגוף קושית הב"ש על הש"ך דהדבר מבואר בהרמב"ם וש"ע הנ"ל דס"ל כהגהמ"ר לפענ"ד הי' נראה דבר חדש דלכך הגט בטל כשהבעל מערער דכיון דהשליח בא בשם המשלח וטוען שעשאו שליח ובפנ"כ ובפנ"ח וא"כ לא עדיף מעד מפי עד דדעת הרמב"ן וכן קי"ל ביו"ד סי' קפ"ה דהראשון נאמן יותר כשמכחישו וכ"כ במק"א בתשובה להוכיח דגם בשני עדים אינם באים רק מפי עד ראשון הראשון נאמן יותר ע"ש ומכ"ש בשליח דאינו רק ע"א וא"כ כל שבא וטוען מזויף שוב הבעל נאמן יותר ולכך הגט בטל ומעתה מיושב היטב שיטת הש"ך דהרי הב"י סי' קפ"ה ביו"ד מחלק דדוקא לענין איסור הראשון נאמן אבל לא לענין ממון ולפ"ז בשלמא לענין שיהיה הגט בטל שפיר נאמן הבעל לערער דשם לענין איסור הראשון נאמן וי"ל מתוך שנאמן לענין איסור ממילא גם מלקוחות א"י לגבות דכל שטען מזויף והיה נאמן לגבי איסור ממילא הגט בטל ולא יכול לגבות מלקוחות אבל לענין ממון גרידא שפיר כתב הש"ך דאינו נאמן מן התורה לטעון מזויף דבזה אינו נאמן העד הראשון יותר ובפרט שם אינם באים העדים מכח העד הראשון דהרי העדים חתמו על השטר לחייבו ול"ש שם דברי הרמב"ן ודו"ק היטב ובזה י"ל דלכך נקט רבה לשמה דוקא ולא נקט שאר פסולים כגון מחובר וכדומה וכבר נתקשו בזה התוס' משום דכל הטעם דאצרכוה רבנן לשמה משום חששא שמא יבא הבעל ויערער וכמבואר שם בסוגיא וא"כ בשלמא כשטוען שאינו לשמה הוא נאמן יותר דזה השליח בא מכח המשלח דהוא שלחו לגרש אשתו אבל לענין פסול מחובר מה שיאטי' דבעל בכאן יותר מאחר ואין השליח בא בזה מכח המשלח ואין הראשון נאמן יותר.