שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן רכ״ג (ב׳)

ומעתה שפיר כתב רש"י דאי השבתתו בכל דבר יבערנו בד"א או ישליכנו לכלבים והיינו דאם נימא דביעור חמץ הוא בכל דבר וכחכמים דפליגי על ר"י והיינו דס"ל דגם בשאר מעשה כמו פירור וזורה לרוח מקיים מצוה דתשביתו לא שייך לומר דאחשביה לשריפתו דא"צ שריפ' כלל דהרי עיקר הוא הביטול ורק דלאח"ז איסורו א"א בביטול סתם דמה יוסיף על מה שכבר נתיאש ולכך עושה מעשה בידים שמפררו וזורה לרוח אבל עכ"פ מתורת ביטול אתינן עלה ול"ש דאחשביה לשריפ' דהרי השריפה א"צ בעצמותו ולא גרע הפירור מביטול וכקושית הפ"י אבל עכ"פ שיהי' נחשב הפירור למלאכה זה ודאי א"א דאטו ביעור שריפה כתיב בקרא תשביתו כתיב ומועיל בכל דבר וז"ב מאד מאד. ומדי דברי זכור אזכור מה דכתב אא"ז המג"ש בשו"ת פ"י סי' י"ג י"ד ודייק מדברי רש"י אלו דכל שמשליכו לכלבים אף שאינם אוכלים כל שהוא הפקירו סגי אף לאח"ז איסור ומטעם זה התיר להפקיר בפני אוהביו עכו"ם שיודע שיאספו אותו לבית ויתנו לו לאחר פסח וכן נראה בפ"י בחידושיו שם והאחרונים תמהו דלא מקיים בזה מצות השבתה עד שיאכלוה הכלבים ולפע"ד דברי הירושלמי גבי שמיטה שיפקיר בפני אוהביו והובא בכ"מ פ"ט משמיטה מסייע ליה לשיטת פ"י הנ"ל ודו"ק וכן הסכים בחידושי פ"י בפסחים דף ה' ובנו"ב מהד"ק סי' י"ז חולק עליו ויש לו תנא דמסייע זקיני בעל שו"ת פ"י הנ"ל.