שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן צ״ג (ב׳)

והנה במ"ש למעלה דמהני מתורת יאוש אחר זמן רב נתתי אל לבי דהא יאוש ל"מ בעבדים ועיין ש"ך חו"מ סי' שס"ג שכתב כן בהדיא דהא דאמרו בגיטין דף ל"ח גבי עבד שנשבה דמועיל יאוש הוא דוקא במלחמה וא"כ מבואר דל"מ יאוש בעבדים רק במלחמה וא"כ אין מקום לדברי אלה הנאמרים למעלה אבל באמת בחידושי ליו"ד סי' רס"ז שם הארכתי לבאר היטב ענין יאוש בעבדים וכעת אביא אומר מן החדש דבאמת תמהני דבגיטין דף ל"ט אמרינן דנתיאשתי מפלוני עבדי דמועיל והרי שם לא מיירי במלחמה רק בסתם יאוש ואפ"ה מועיל בעבדים יאוש וצ"ע על הש"ך אבל לפע"ד נראה דבאמת יאוש מועיל בעבדים וכפשטת לשון הראב"ד שהובא בש"ך שם ומ"ש הש"ך דעבר הוקש לקרקע ובקרקע ל"מ יאוש הנה באמת גם בזה אין הדבר ברור והדברים עתיקים וכבר הארכתי בזה בכמה תשובות אבל אף אם נימא דל"מ יאוש בקרקע היינו משום דענין יאוש אינו רק סילוק דכל דמיאש נפשו הוא מסלק עצמו וכחו מהדבר אבל מ"מ הקרקע לא יצאה מרשות מ"ק ובכ"מ שהוא ברשותה דמרא איתא כ"ז שלא זכה בו אחר והקנה לו הבעלים דאז נכנס ברשות האחר אבל כל שלא זכה אחר במה יצאת מרשות הבעלים אף שסילק עצמו מהקרקע אין לה דעת להיות זוכה לעצמו אבל בעבד ניהו דהוקש לקרקע אבל כל שסילק עצמו הבעלים ממנו זכה לנפשו והרי הוא ברשות עצמו ובכה"ג ל"ש לומר דאין היקש למחצה כמו שלמד בהפ"י בכמה מקומות דכל דמצד הסברא אין הנושאים שווים ל"ש אין היקש למחצה וז"ב מאד ובזה ישבתי לנכון הא דהקשה אותי הרב המופלג מוה' מאיר ני' מווילקאטש בהא דאמרו ביבמות דף צ"ט גבי ולד כהנת שתערב בשפחתה דנוטלין חלק כאחד והקשה כיון דלא נודע מי הרב ומי העבד א"כ עכ"פ ייאש הרב עצמו מהעבד דא"י לעבוד בו והרי אומר נתיאשתי מפלוני עבדי אותו עבד אין לו תקנה א"כ עכ"פ אסורין בתרומה והנה בראשית ההשקפה רציתי לומר דבעינן דוקא שיאמר לו דנתיאש ממנו וכעת ראיתי שגם הפ"י כתב כעין זה והבאתיו למעלה אבל כבר כתבתי דאין לו טעם ולפמ"ש א"ש בפשיטות דבאמת אין מהראוי שיהי' מועיל יאוש בעבדים דהוקש לקרקע רק שעכ"פ כל שהוא עצמו מסלק הרי העבד זכה בנפשו ולפ"ז זהו אם העבד יודע שהוא עבד וזוכה לעצמו אבל כאן כל אחד אינו יודע וחשב שהוא אדון לעצמו והיאך יזכה כל אחד בנפשו ואינו רק זכייה בספק ולכך כ"ז שלא שחררו עצמן ל"מ יאוש ודו"ק.