לחכם אחד ע"ד מ"ש להשיב על דברת הנו"ב סי' ע"ז חלק אהע"ז בישוב קושית הגאון מהר"י הורוויטץ ז"ל בהא דאומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי דבעבד א"י לחזור והא כיון דמשחרר עבדו עובר בעשה א"כ בטל השליחות כמ"ש התוס' בב"מ דף יו"ד דכל היכא דאשלד"ע בטל השליחות וע"ז כתב הנו"ב דדבר זה מביא לידי גיחוך דהכי שלוחו של האדון הוא הא הוא שלוחו של עבד דזכין לאדם שלא בפניו ע"ש וע"ז כתבת שלא ידעת לשמחה מה זו עושה הא מבואר בתוס' ב"מ דף ע"א ד"ה בשלמא דכל היכא דאינו מפקיר הדבר שנותן ע"כ מוכרח השליח להיות שלוחו של המשלח לא מי שנשתלח יעו"ש וא"כ גם כאן כן הנה כבר קדמוך רבנן הקצה"ח סי' קפ"ב ועוד שאר מחברים שכלם השיגו עליו בזה והנה בראשית ההשקפה תמהתי עליהם דבר"ן פ"ק דגיטין בהא דאמרו ש"מ התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה שתמהו התוס' דהא לא עדיף מעבד עצמו כתב הר"ן דהשליח נעשה שלוחו של עבד וזכה לו אף שהמשלח אינו רוצה משום זכיה הרי מבואר דלא כדבריהם וסגי במה שיהי' השליח של מי שנשתלח אף שלא מדעתו והמשלח חוזר בו ואחר החיפוש מצאתי במחנה אפרים הלכות שלוחין סי' כ"ג שעמד בזה בקיצור כדרכו ע"ש שכתב דדוקא במתנה צריך להיות שלוחו של המשלח דאין אדם עושה שליח לקבל מתנה מיד חברו כמבואר בירושלמי דמ"ש יעו"ש וכבר הערתי בזה במק"א אמנם בגוף קושית הגאון מהר"י ז"ל נראה לפע"ד דבר חדש דכל הטעם דשליחות בטל הוא משום דאשלד"ע והרי כאן אף שהשליחות בטל עכ"פ כיון שהוא נתן הגט ליד השליח וא"ל תן גט זה ליד עבדי דקי"ל דתן הוה כזכי וכדאמרו בגיטין שם וא"כ עכ"פ הפקיר עבדו דהרי הוא כתב גט שחרור ומסרו ליד שלוחו כבר זכה בו השליח ע"ש העבד וא"כ הוא איאושי קא מייאש מניה והפקירו בפירוש בלשון השחרור הכתוב בשטר ועשה מעשה שיתנו ביד שלוחו א"כ מה נ"מ דהשליחות בטל מ"מ הוא כבר נתיאש והפקיר עבדו ולא גרע מאלו א"ל בע"פ או בפני אחר שמפקירו דעכ"פ לכ"ע א"י לשעבד בו עוד וא"כ הו"ל עכ"פ מעוכב גט שחרור דיצא לחירות וצריך גט שחרור וכמבואר בגיטין דף ל"ח וא"כ שוב יכול להיות שלוחו על הגט וכעין מ"ש התוס' בגיטין דף ל"ח דכל דא"י לשעבד בו לא אכפת לן בהשטר וגם כאן הרי כבר שחררו אף דבטל השליחות אברא דלפ"ז יקשה אמאי יכול לחזור לר"מ והא עכ"פ משוחרר הוא מתורת הפקר אך ז"א דלר"מ כיון דיכול לחזור עדן לא גמר בלבו להפקירו עד שיגיע הגט ליד עבדו משא"כ לרבנן דאינו יכול לחזור בו משום דזכות הוא לו א"כ הוא עכ"פ מייאש עצמו ממנו ושוב אף דבטל השליחות מ"מ היאוש וההפקר קיים וז"ב ואף לשיטת הרי"ף ורש"י קודם חזרה דאינו משוחרר עד שיגיע גט לידו ה"מ כיון דעכ"פ האדון אינו יכול לחזור בו כל שנתן ליד השליח שוב ממילא נתיאש ממנו כיון שא"י לחזור בו ובחידושי אמרתי ראיה לשיטת הרי"ף ורש"י קודם חזרה מהא דדייק הש"ס דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה דאל"כ אמאי א"י לחזור לרבנן ותמהו התוספות וכל הקדמונים דאף אם תופס לבע"ח קנה קשה מ"מ מה חייב האדון לעבד ובמה עדיף מעבד בעצמו ע"ש ולפמ"ש הרי"ף א"ש דמשמע להו להש"ס הא דקתני דא"י לחזור בעבד אף דאינו חוזר מגוף השחרור רק שאינו רוצה שיתן לידו וא"כ בזה שפיר היה יכול לחזור וע"כ דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה וכאן האדון חייב לעבד שיתן לו גט שחרור שבאמת הרב א"י לחזור בו ורק שרוצה לחזור שלא יהיה הוא השליח וא"כ עכ"פ חייב האדון לעבד גט שחרור והוא תופסו עבורו וחב לרבו שרבו אינו רוצה לתת לו גט שחרור עדן ואפ"ה קנה וז"ב. שוב ראיתי בפ"י בגיטין דף י"ג שם במשנה שהקשה לשיטת הרי"ף דרק הרב א"י לחזור אמאי לא יהי' דינו כמפקיר עבדו דאותו עבד אין לו תקנה או שיצא לחירות לכל מר כדאית ליה וכתב דלשיטת הרי"ף לא הפקיר כיון דלא אמר בפירוש ההפקר והנה קושיתו נכונה אבל תירוצו אין לו מקום להמעיין והנה לכאורה אם נימא דגם גבי עבדים ל"מ טלי גיטך מע"ג קרקע א"נ ל"מ כל שלא מסרו מיד ליד וכן מצאתי בקצה"ח סי' קנ"ה ס"ק ד' שכתב כן בפשיטות אבל באמת במכתב מאליהו שער וא"ו סי' א' חידש דבעבד לא אכפת לן אם אמר טלי גיטך מע"ג קרקע ע"ש ודברי התוס' נכונים ובזה מיושב היטב מה דהקשה בקצה"ח סי' קפ"ח דאמאי לא יתנו בגט אשה לאחר מיתה הא כיון דהתחיל השליחות מחיים הא כבר עמד השליח במקום המשלח ומידי דהוה אם נשתטה המשלח קודם שנגמר השליחות דמועיל ע"ש שהאריך ולפמ"ש א"ש דבגט אשה דודאי ל"מ טלי גיטך מע"ג קרקע כדאמר רבא בגיטין דף ע"ח והכי קי"ל וא"כ כל דבעת הגמר השליחות מת המשלח א"כ ניהו דהתחלת השליחות הי' במקום המשלח אנן בעינן ונתן מידו לידה וא"כ בעת הנתינה צריך להיות מידו ויד שלוחו כידו וכל דמית המשלח לא הוה נתינה מידו ולא גרע מטלי גיטך מע"ג קרקע וז"ב מאד ומה שהקשה עוד שם דאם נימא עבז"ל וא"כ בעבד ומכ"ש במתנה אמאי לא יתנו לאחר מיתה הא עכ"פ מטי לידו לבסוף אף דנתן באמצע לאחר מ"מ עבז"ל לפע"ד ל"ק דאנן בעינן דמטי לידו מהנותן וכאן הא מית ופקע זכותו וז"ב ועיין בא"מ ס"ס קל"ט שהאריך בזה אי גם גבי עבד טלי גיטך מע"ג קרקע פסול ועיין בט"ז ביו"ד סי' רס"ו ס"ק י"ח י"ט וס"ק כ"א ובאמת שבזה הי' מקום לישב קושית התוס' בקידושין דף ס"ג בהא דאמר רבי דלוקח עבד ע"מ לשחררו הכתוב מדבר ומפרש רנב"י כגון דא"ל לשאקחך הרי עצמך קנוי לך מעכשיו והקשו בתוס' למה לי מעכשיו ולפמ"ש א"ש דהרי הר"ן בהכותב גבי הא דאבעיא הרי זה גיטך ולא תגרשי אלא לאחר שלשים וכו' כתב הר"ן שם באמצע דיבור דל"ד לטלי גיטך מע"ג קרקע דל"מ משום דהגט מתחיל מהיום רק שהתנה שעד שלשים יום יש לו רשות לחזור ע"ש ולפ"ז כאן ע"כ צ"ל מעכשיו דאל"כ הא הו"ל אח"כ טלי גיטך מע"ג קרקע דל"מ ולכך צ"ל מעכשיו ובזה יש מקום לפלפל גם גבי קידושין דנסתפקו האחרונים אם בעינן שלא יהי' טלי קידושיך מע"ג קרקע ג"כ ל"מ בשטר אם מתנה שלא יחולו הקידושין מעכשיו ולפמ"ש דדוקא בקידושי שטר הוקש לגירושין לענין זה אבל בקידושי כסף מועיל טלי קידושך מע"ג קרקע ועיין בשו"ת מהריב"ל בח"ג ובמלמ"ל פ"ג מאישות ה"א ובב"ש ס"ק א' בסי' למ"ד ובסי' מ"ז וא"כ יש מקום לחלק בין קידושין כסף לשטר ויש להאריך שם ואכ"מ.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן צ״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
