שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן צ׳ (ב׳)

והנה בדברי הר"ן בגיטין שכתב דשליח קבלת א"צ שיאמר בפנ"כ ובפנ"ח קשיא לי טובא בהא דאמרו גיטין דף ס"ב ע"ב אשה להולכה מאי אמר ר"מ ת"ש אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטא והתם הולכה הוא ופירש"י דקתני להביא ואמאי לא דייק טפי דע"כ בהולכה הוא דהרי אביי מוקי לה בח"ל משום דאי אתי בעל ויערער לא משגחינן ביה לכך נאמנות וכי תניא כוותיה ומטעם דאמרו בפ"נ ואי מיירי בש"ק ל"ש להאמין והוה כמו בארץ וכן קשה מהא דאמר ר"א מסיפא נמי ש"מ דקתני סיפה האשה עצמה מביאה את גיטה ובלבד שהיא צ"ל בפנ"כ ובפנ"ח ואוקמא בהולכה ולמה צריך לסיים דהרי כיון דאומרת בפ"נ ע"כ שליח להולכה היא דאל"כ א"ל לומר בפ"נ כדפריך באמת מכי מטא גיטא לידה אגרשה ופירש הר"ן ריש גיטין דהקושיא הוא דש"ק א"צ בפנ"ח ולכך אוקמא בש"ה עכ"פ ע"כ צ"ל כן וקשה טובא עוד קשיא לי לשיטת הר"ן דלכך ל"צ שיאמר בפ"נ בשליח קבלה משום דכשנותן לש"ק הרי מגרש תיכף וא"כ גומר בלבו לגרש ובודאי לא יבא ויערער ע"ש ולפ"ז קשיא לי באתיוה בי תרי למה צ"ל לרבה בפ"נ והרי לרבא אמרינן דא"צ קיום דמה אלו יאמרו בפנינו גרשה מי מהמני וכדאמרו בדף ה' וא"כ ממילא גם הוא גומר ומגרש ולא יערער שוב לא יהי' נאמן דהא הן נאמנים לומר שגרשה כבר הן אמת דדברי הש"ס צ"ב דמה סברא היא זו הא מתורת מגו ל"ש דאין מגו בשנים וצ"ל דעיקר הסברא הוא דבאמת מה"ת א"צ קיום רק מדרבנן ולא חשו רק שמא יבא ויערער וכל שאפילו יבא ויערער הם שנים וכבר נגמר הדבר ויצא הדבר בהיתר ולכך לא מצי לערער ולפ"ז גם לרבה גומר ומגרש כיון דלא יכול לערער אמנם נראה דלרבה שפיר מצי לערער דהא יוכל לומר דלא ידע שצריך לשמה ומה מועיל שהם שנים דמ"מ לא ידע שצריך לשמה והגט פסול ואינו מכחיש העדים כלל ולכך שוב אינו גומר בלבו לגרש כיון דיוכל לערער והא דאמר לרבה דאי מצרכת תרי לא אתי בעל ומערער היינו כשיהיו אומרים בפ"נ ובפנ"ח וישאלו אם נכתב לשמה אז לא יוכל לערער אבל כשלא יאמרו בפנ"כ ובפנ"ח יוכל לערער אף בבי תרי ומשום מגו לא מהמני דהו"ל מגו בשנים משא"כ לרבא שפיר א"י לערער דשנים נאמנים יותר.