שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן פ״ז (ג׳)

והנה מעלתו רצה לחדש דכל שנמצא מבוקעות אותן המבוקעות מעידין גם על שאינן מבוקעות דנתייבשו ולפע"ד ז"א דכל שאינן מבוקעות וגם המבוקעות אינן חמץ גמור בכה"ג ודאי לא מעיד מבוקעות על שאינן מבוקעות וכן נראה מרשב"א ומרדכי שם ול"ד לבצק החרש שאחת מעידה על חברתה כמבואר סי' תכ"ט דשם יש חשש חימוץ גמור רק שאינו ניכר וכאן גם הבקוע אינו חמץ גמור ואף שנתבקע כל שלא נתבקע היטב אינו חמץ גמור ומכש"כ שאינו מעיד על שאינו מבוקעות וזה ברור לדעתי ומ"ש מעלתו להכריח דמבוקעות מעיד על שאינן מבוקעות דאל"כ מה מהני בארבא דטבאה שקצת היו בקיעין הא עכ"פ הרוב הי' שאינן בקועות וא"כ אינו אלא חשש דרבנן שמא יחזור וימכרם לישראל ומה מקשה רבה בר לואי מבגד שאבד בו כלאים הא שם היה חשש תורה הנה לפמ"ש בשו"ת נוב"י מהדו"ת חאו"ח סי' ע' ליישב שיטת המרדכי דחבית יין שנשפך על הכרי הוא יי"נ דרבנן וקשה ג"כ מה פריך מבגד שאבד בו כלאים וכתב הוא דגם בגד שאבד בו כלאים הקשו התוס' דלבטיל ברובא אך לפמ"ש הפוסקים דחוטין חשיבי ולא בטלו וזה אינו רק חשש דרבנן א"כ שפיר מקשה ע"ש א"כ יתישב גם כאן וע' במגן גבורים סי' ט"ו מ"ש בזה ואינו לפני. והנה מ"ש מעלתו לתמוה על הר"ן באלפסי בע"ז דף ס"ה גבי כרי שנשפך עליו חביות יין והקשה לו מבגד שאבד בו כלאים וע"ז כתב הר"ן דמזה מוכח דמי שיש לו תרנגולת טריפה חיה דאינו רשאי למוכרה לעכו"ם שמא יזבין לישראל ולא יכיר בטריפות וע"ז תמה מעלתו למה ליה להוכיח משם והא משנה שלימה הוא בחולין דף צ"ד שולח אדם ירך לנכרי והוא שיהיה שלימה אבל אם היא חתוכה אסור דשמא יזבין לישראל ע"ש באמת שהוא לכאורה תימה גדולה אמנם לדידי העלה מרגניתא טבא דהנה הטור ריש סימן תס"ז בדגן שנטבע בנהר ויש בהם חשש חמוץ ואינו ניכר וכתב המ"א לשם דאם היה ניכר ולא חיישי' שמא יטחנם וימכרם וא"כ לכאורה כל שהיא תרנגולת טריפה הניכרת דאל"כ מנא ידעינן אין לחוש שמא לא יכיר הישראל הטריפות כמו דל"ח שמא יטחנם וימכרם ואני בתשובה הארכתי בטעם הדבר דבאמת מאי דחיישינן שמא יחזור וימכרם לישראל הוא מטעם שאין עושין ספק דרבנן בידים וע' במג"א בס"ק ב' שהביא כן בשם כנה"ג שאף בס' אסור לעשות בידים וראיה משו"ת מהרי"ט בשניות ח' יו"ד ס' ב' דהו"ל כמבטל איסור לכתחלה ע"ש ולפ"ז כשיש כאן איסור שאינו ניכר הוה כמבטל איסור בידים אבל כל שניכר האיסור א"כ הישראל לא יקח רק שיש לחוש שמא לא יכיר הישראל שיטחנם אבל זה אינו מבטל המוכר בידים ובזה לא חשו שאינו עושה ספק בידים והארכתי בזה בתשובה ולפ"ז כל שהתרנגולת טריפה רק שיש לחוש שמא לא יכיר הישראל וזה לא חיישינן ואינו עושה ספק דרבנן בידים וא"כ קשה על הר"ן ואמנם הר"ן לשטתו דכתב בהדיא דאפילו נתבקע שהחמץ ניכר בהדיא אפ"ה חיישינן שמא יקחן ישראל כשיטחון אותם וע' בחק יעקב שם והוא כתב דגם הטור לרבותא נקט שאינו ניכר דאין החמץ ברור ע"ש וא"כ שפיר כתב הר"ן לשטתו דגם התרנגולת טריפה הניכרת ג"כ אסור למוכרן ולפע"ד ראיה ברורה להר"ן ממאי דהקשה רבה בר לואי מבגד שאבד בו כלאים ולכאורה הא בבגד שאבד בו כלאים אינו ניכר וכאן בשעה שמוכר היא ניכר שיש בהם שטיפת יי"נ ורק שיש לחוש שמא נתייבש אח"כ ולא יהיה ניכר וע"כ דז' אסור וא"כ שפיר הוכיח הר"ן שם ואין ראיה מהמשנה דשם בחתיכה אינו ניכר האיסור ושפיר יש לאסור וע"כ הוכיח מכאן ודו"ק כן נלפע"ד לפי חומר הנושא ואין אתי כעת ספרים לעיין בזה כי אני יושב קרית חוצות ומחוסר ספרים ועכ"פ לענין דינא זה ודאי דהבקוע אינן מעידות על שאינן בקיעות דאף אם נימא דהבקוע חמץ גמור מ"מ אדרבא מדראינו שהרוב אינן מבקועות מ"מ מה"ת לחוש שנתייבש ואינן ניכרות מהראוי לומר שרק המיעוט נתבקעו והמרובות לא נתבקעו כלל וע"כ יש להכשיר רק שאינן מצות שמורות כנלפע"ד ברור ודו"ק היטב ויש לי אריכות דברים בזה ולא נפנתי כעת וגם אין ספרים תחת ידי ודו"ק.