בין המצרים מהרה יזרח אור לישרים וקנין התורה בישראל ירים כבוד האברך החריף ושנון מתמיד ומצא כדי מדתו מוה' יעקב מרדכי נ"י מק"ק מאציב. מכתבו נמסר לי עש"ק העבר ויען כי האיש המביא מכתבו הפליג בשבחו אשר יומם ולילה הוגה בתורת ד' וראה סימן יפה בלימודו ע"כ כתבתי על ידו איזה שורות למען הלהיב לבבו לתורה אך כעת אמרתי לתת עין בדבריו ע"ד החוטין המשומרים שבשנה העברה היה רבוי משמים ונבדקו קצת חוטין הנשמרות ויצאו מבוקעות בעודם במחובר עד שלא היה ששים נגדם וקצתם לא נבדקו אז והיו משומרות לשם מצה משומרת ונבדקו קודם פסח ונמצא גם בהם קצת מבוקעות אך שהיה ששים נגדם וזמן הקציר היה באמצע הקיץ וכמה וכמה שדות נקצרו מקודם וע"ז האריך מעלתו לומר שלא מועיל החוטין האלו להיות משומרו' והנה לענין דהא מקרי משומר הא ודאי דאינו מקרי משומר דמשומר בעי שיהא ודאי משומר וכל שיש ספק אילו היו מבוקעות ונתייבשו אח"כ זה לא מקרי משומר וכענין מ"ש בשטמ"ק ב"מ ז' בשם הר"ש מפליזא דכל שכתוב עשירי ודאי אף רוב לא מועיל דעכ"פ ודאי אינו עשירי וה"ה כאן כיון דכתיב ושמרתם את המצות בעי שימור ודאי ובזה ישבתי מ"ש מהרי"ט אלגאזי בה' בכורות בהא דנחלקו בבכורות ל"ד בתרומה תלויה וע"ז הקש' הבני יוסף לשיטת הרמב"ם דספיקות מה"ת מותר א"כ איך נחלקו בקראי במשמרת תרומתי הא עכ"פ תרומה תלויה הוה ספק ומותר מה"ת ולפמ"ש א"ש דכל דבעי משמרת וספק ניהו דמותר עכ"פ משומר לא הוי והאיר ד' עיני ברמב"ן וריטב"א ריש חולין בהא דאמרו דאומר ברי לי שלא נגעתי והקשה בתוס' למה לי' ברי לי הא אפילו ספק טהור דעזרה רשות הרבים הוא וכתב דכל דכתיב משמרת תרומתי אף שהוא ספק טומאה ברה"ר אינו מועיל דבעינן שיהא ודאי ולכך בעי ברי לי ע"ש והארכתי הרבה בזה ואכ"מ ואם המה כשרים עכ"פ למצות ולא יהיו מצות משומרות הנה מעלתו האריך בזה והביא דברי הר"ן בתשובה הובא ביתה יוסף סי' תס"ז וז"ל כתב בר"ן שנשאל על חטים שנמצא בהם חטים מבוקעות ואפשר שהבקוע ההוא אינו מן מים אלא מהליחה היוצאת משבלים בעודם בגדיש והשיב החטים המבוקעות אינו רואה בהם צד היתר ולענין שאר החטים שאינן מבוקעות נראה בעיני דמותרים מפני שהדבר מצוי שבעת גשמים עליונות הגדיש ותחתונות מתחמץ ומתבקע ואין המים נוגעים באמצעותם כלל וכל כה"ג לא אתיליד ריעותא באמצעות הגדיש עכ"ל וע"ז הקשה מעלתו ממ"ש הר"ן דחוטין חשיבי ולא בטלו וזה אינו רק חשש דרבנן א"כ שפיר מקשה ע"ש א"כ בין מצא מבוקעות או לא נתבקעו ושני קצת חוטין מבוקעות היו וחיישינן שמא זבין להו לישראל הרי דעל אינן מבוקעות ל"ח כלל וא"כ למה ליה להר"ן לתת טעם דבאמצעות הגדיש אין שום ריעותא והלא כל שאינן מבוקעו' לא חיישינן כלל הנה יפה הקשה וכבר קדמו הפר"ח שם סי' תס"ז וע"ש ומה שנראה לי בזה.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן פ״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
