שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ע״ה (ח׳)

ומה שהקשה המשכיל הנ"ל על דברת המקנה שם ד"ה ורב כב"ש דהיכא דאיכא שליח וע"א עמו דאז ל"ש מגו בשנים דכשיטעון אהדרינהו ללוה כיון דהשני דאין לו עסק עמו לא יתכוין בעדותו עם זה שוב הוה מיגו בשנים דכשיטעון העד שפרע למלוה שוב יצטרך לשבע נגד העד דכל שאומר שהדר ללוה הרי הודה דלא פרע למלוה והו"ל כנסכא דר"א דיצטרך להעיד ולשבע נגד העד ושוב הו"ל מחושואיל"מ ע"ש וע"ז הקשה הנ"ל דלמה לא נאמין להשליח שטעון כעת שפרע להמלוה ויש לו ע"א עמו דאם טוען שקר שוב באמת לא פרע והעד אחד ג"כ לא יטעון שפרע ושוב נאמן במגו דהיה טוען החזרתי ללוה מה נאמר דהעד לא יכוין ויטעון שפרע דלמה נחוש להעד שישקר ויטעון פרע מה שבאמת לא פרע כן נראה כוונת המשכיל אף שלא ביאר ויפה הקשה אמנם נראה לישב דבריו דבקידושין דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושין דאין דבר שבערוה פחות משנים ואף להסמ"ג דוקא להצריכה גט כמבואר בסעיף מ"ב א"כ יש לחוש שמא באמת לא קדש השליח ולא הוה רק ע"א וא"כ חייב השליח על שעבר על דעת משלחו ולא קידש כדין ויכול לומר לתקוני שדרתיך וא"כ לא יהי' לו מיגו דהדרינהו למקדש דבאמת יהי' העד טוען דהוא קדש האשה והוא אינו שלוחו ולא יתחייב ויהי' השליח מחושואי"לימ ובזה מיושב מה שהקשה על המקנה מדברי רבינו יונה שהביא הרא"ש פ"ק דמציעא דלמה צריך להחזיר בשני עדים בע"א סגי דיהי' לו עד המסייע ויפטר בשבועה והקשה דהא אין לו מגו דנאנסו דכל שטוען שהחזיר עכ"פ לא קרהו אסון ולפמ"ש א"ש דבממון ודאי נכונים דברי מעלתו ומ"ש מעלתו לישב דברי הפלאה ולחלק מהך דר"י פ"ק דב"מ הנ"ל ע"פ דברת הפ"י בכתובות פ"ה גבי סטראי והוא הסביר דברי הפ"י עפ"י מ"ש רבינו יקיר דהבע"ד והעד יכולים להצטרף לפסלו וכתב שכן מצא במרדכי א"כ בסטראי דאין הבע"ד יודע ל"ש זאת משא"כ בנסכא דר"א הנה התוס' בב"ב דף ל"ד בנסכא דר"א הרגישו בזה ודחו סברא זו ע"ש אמנם בגוף דברי ההפלאה לא ידעתי מה שייך כאן שיצטרך לשבע נגד ע"א והא כל דהשליח יש לו מגו נעשה עד ועד המכחיש עד א"צ לשבע נגדו וגם שם לרב קיימינן ורב לית ליה נסכא דר"א ומה שהקשה בהא דכתב הריטב"א דהיאך שייך מגו דאי בעי אמרו אהדרינהו והא הולך כזכו וזכו כבר למלוה וכתב דיוכלו לומר דנתן להם ע"מ שלא יזכו למלוה וע"ז הקשה דשוב יקשה קושית הפ"י דלמא יש להם על המלוה סמ"י ולא על הלוה ומ"ש דעכ"פ לגבי הלוה לא מקרי עדות ולא עברו על לא תענה ולפ"ז כאן שוב לא הוה להם מגו דעברו על לא תענה וכוונתו דכאן הוה עדות לגבי המלוה שהרי כבר זכו בשבילו יפה הקשה אבל לפע"ד באמת צ"ב גוף הקושיא דהולך כזכי והא זה דוקא באם הלוה מבזבז וכדומה היכא דאיכא פסידא וצ"ל דעכ"פ משכחת לה גם זכי' אבל לענין לא תענה לא משמע להו לעדים עכ"פ שיעברו ע"ז דהא אינו הפסד ברור והו"ל כהאי דאמרו לא תחמוד בלא דמי משמע כנלפע"ד.