והנה במ"ש למעלה לישב קושית הגאון מוה' משלם ז"ל כעת נתישבתי דעדיין קשה על התוס' דמה מועיל ע"א דאם יחזור ויתבענו לא יוכל עד המסייע לפטור דכל שהשבועה בא מכח העד לא יוכל העד לעשות שתי פעולות לחייב שבועה ולפטור זה שכנגדו וכמ"ש הש"ך סי' פ"ז ס"ק למ"ד וס"ק ל"ה הן אמת דבתשובה הארכתי בדברי הש"ך האלו והקשיתי הרבה וכמדומה שהרגשתי בקושיא הלז וכעת א"י מקומה אבל באמת לא ידעתי טעמו של הש"ך ואי משום דעביד איניש לאחזוקי דיבורא קאתינן עלה לא ידעתי דהא בפעם ראשונה כשבא להעיד העיד עדות כשר ול"ש דעביד לאחזוקי דיבוריה דהרי בראשונה לא העיד בשביל דעביד איניש לאחזוקי דיבורי' וא"כ עדות כשר הי' וצ"ע כעת בסברת הש"ך וגם קשה טובא מהך דהכא ואחר העיון נראה דהש"ך לא אמרה רק לענין היפוך השבועה דעיקר ההיפוך בא שכיון שמהפך עליו השבועה ורוצה שיטול בשבועה למה לא יוכל להפך השבועה ול"ש כאן לומר דעד המסייע יפטור דעיקר הטעם הוא דהוה ק"ו דאם יוכל ליזקוק לשבועה מכ"ש שיוכל לפטור אבל זה הוא שבועה שלא חייב הוא אבל שבועה שחייב הוא בעצמו וא"כ אם יהפך ולא ירצה לשבע שוב לא יוכל לפטרו דזה הוה כמו ממון דכל שהפך ע"ז וזה יהי' לו עד המסייעו ויפטור מהשבועה וא"כ זה יטול בלי שבועה וע"ז לא נאמן העד אבל כל שכבר פרע לו ואח"כ יתבענו יוכל העד לפטור ובפשיטות נ"ל דאם יפטור העד המסייע בהיפוך שבועה מה הועיל בהפוכו דאין לו מה להפך וקם דינא דישבע זה ויפטור וז"ב בכוונת הש"ך אחר שכתבתי כ"ז נזכרתי בדברי הש"ך בחו"מ סי' פ"ז ס"ק ט"ו שכתב דהיכא דנתחייב תחלה שבועה משום ע"א ואח"כ בא ע"א המסייע אחר שפסקו לו הב"ד שישבע דאפ"ה פוטר דווקא היכא שהראשון נאמן כבי תרי ולא השני הוא דהדין דכל שבא ראשון נאמן ואין השני יכול להכחישו אבל היכא דשניהם נאמנים בשוה והו"ל כתרי ותרי ע"ש ולפמ"ש יש לומר דהראשון נאמן כשנים משום דצריך להוציא מחזקה משא"כ השני וגם לפמ"ש הש"ך ביו"ד שם דבכ"מ דכתיב בתורה דנאמן הוא דנאמן כשנים משא"כ היכא דהוא מצד הסברא א"כ גם העד המסייע דלא כתיב בקרא רק דמצד הסברא יליף פשיטא דלא יוכל להכחיש הראשון אבל אם פטרוהו הב"ד בשביל עד המסייע ואח"כ בא העד המחייב אז ודאי נאמן האחרון דהראשון לא נאמן כבי תרי והשני נאמן כשנים וא"כ עכ"פ יכול להכחישו ובזה יש לפרש מ"ש הטור בסי' מ"ו וסי' פ"ב בעד אומר תנאי ועד אחד מכחישו דהראשון הוה כשנים והיינו משום דזה הוה כשנים משא"כ המסייע לפטור ודו"ק ועיין קצה"ח שם ובש"ש פ"כ שמעתא וא"ו ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ע״ה (ד׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
