והנה יש להסתפק בעד המסייע דפוטר משבועה אי יש לו דין שנים לענין פטור משבועה דלענין חיוב שבועה הוה כשנים כ"ז שלא נשבע כמ"ש התוס' בב"ב דף ל"ד א"כ ה"ה לענין לפטור משבועה דהוה כשנים או דלמא דוקא לחייב שבועה הוה כשנים דכ"ז שאינו נשבע צריך להיות נאמן כשנים דע"א אינו נאמן להוציא מחזקה וזה יש לו חזקת ממון ולכך בעי שיהי' כשנים אבל לענין לפטור משבועה באם יש לו עד המסייע דאין העד בא להוציא א"כ א"צ שיהי' נאמן בשנים וכבר נודע מ"ש הריטב"א הובא בש"ך יו"ד סי' קכ"ז דדוקא בדבר שבערוה לא האמינו לע"א כשנים כיון דצריך שנים בדבר שבערוה אבל באיסור דסגי בחד א"כ הוה כחד ע"ש וה"ה בזה י"ל דדוקא לחייב שבועה דאחד אינו נאמן להוציא מחזקה א"כ ע"כ דלשבועה הוה כשנים אבל לפטור משבועה דאף דאינו רק כאחד ג"כ סגי וא"כ שוב אינו רק כאחד ויכול לפטור ולהעמיד על חזקה ובזה י"ל הא דחידש הש"ך בסי' פ"ז דכל דהוה מחושואיל"מ אין עד המסייע פוטר והקצ"ח ס"ק ט' שם תמה בזה דג"כ שייך הך ק"ו אם זוקק את המוחזק לחייבו שבועה שיהי' עי"ז מחושואיל"מ כגון נסכא דר"א וכדומה מכ"ש שיכול לפטור ע"ש שהאריך לענין דינא ולפמ"ש יש לומר דכיון דלענין לפטר עיקר הק"ו הוא משום דאם זוקק לחייב המוחזק מכ"ש שיוכל לפוטרו וא"כ כיון דעד המסייע אינו כתיב בקרא דפוטר רק מק"ו א"כ שוב י"ל דעכ"פ אינו רק כע"א דלענין זה לא גלי התורה דיהי' כשנים וא"כ שוב לענין מחושואיל"מ דהוה ממון וא"כ נתחייב זה ממון לחברו וזה בא לפטרו מממון וא"כ הוה להוציא ואין לנו קרא דהוה כשנים בזה ולכך באמת א"י לפטור ובזה יש לומר דבר נחמד בהא דכתבו התוס' בב"מ דף ג' לענין כ"ה דמנ"ל דפטור וא"ל מדאיצטרך ע"א דז"א דע"א אצטריך כגון שטענו בספק ע"פ עד וכבר נודע קושית הגאון החריף מוה' משולם ז"ל האב"ד דק"ק פ"ב דאם כ"ה חייב שבועה שוב מה מועיל ע"א הא ישלם לו ויתבענו וזה יהי' כ"ה ויטעון א"י ואז לא יוכל העד לפטרו דמחושואיל"מ ל"מ ע"א לפטרו וכ"כ הרבה תירוצים בזה וכעת נראה דבאמת כבר הקשו האחרונים דהא אצטריך ע"א לענין שיפטור העד המסייע דנלמד מק"ו מדמחייב שבועה ואם לא יכתוב ע"א אז לא נדע דפוטר וכתבו דלכתוב בפירוש דע"א פוטר משבועה ומעתה שפיר כתבו דאצטריך ע"א לענין שיתחייב בספק וא"ל דעד המסייע אינו פוטר דז"א דאם נימא דעד המסייע יכתוב בפירוש דפוטר והוה כשנים ושוב יפטור דהוה כשנים וא"ל דכיון דעכ"פ נכתוב דעד מחייב שבועה בטענו בספק ע"פ עד שוב נלמד עד המסייע מק"ו ול"צ קרא בפירוש אבל ז"א דאכתי לא נוכל ללמוד מק"ו דאם מחייב שבועה בטענו בספק דז"א דבאמת כ"ה חייב כל שיוכל להעיז וכאן שזה טענו בספק שוב יוכל להעיז וא"כ אין ראיה ממה שיכול לחייב די"ל דחייב מצד דכ"ה חייב במקום שיכול להעיז וא"ל דאכתי א"י להעיז נגד העד דז"א די"ל דדוקא לגבי המלוה שעשה לו טובה הוא דא"י להעיז משא"כ נגד העד שהוא איש דעלמא וא"כ שוב ע"כ יצטרך לכתוב בפירוש דעד המסייע פוטר ושוב יהי' דינו כשנים ויוכל לפטור אף דהוה מחושואיל"מ דהוה כשנים לענין שבועה וז"ב ודו"ק. אחר שכתבתי זאת מצאתי בספר שערי משפט סי' צ"ד ס"ק ב' בסופו שהביא בשם שו"ת הרב מוהר"י בסאן ז"ל סי' ט' שכתב דאם חייב שבועה ומגלגל עליו שאר תביעות דמחייב לשבע מצד גלגול ועל הגלגול יש לו ע"א דנפטר מן השבועה וכתב דכיון דלהני רבוותא דעד המסייע פוטר משבועה דע"א כשנים לענין פטור משבועה וכמו דב"ש שנים פוטר מגלגול שבועה ה"נ אין מגלגלין כשיש ע"א ע"ש הנה פשיטא ליה להגאון מוהר"י בסאן דגם לענין פיטור ע"א כשנים ולפע"ד יש לומר דלענין פיטור אינו רק כע"א ושוב א"י לפטור מגלגול שבועה וגם הוא האריך להוכיח דגלגול שבועה א"י לפטור ע"א ורק שנרפו ידיו מדברי שו"ת הר"י בסאן ז"ל ולפע"ד אינו מוכרח דהוה כשנים כמ"ש אברא דבגוף הדין נראה לפע"ד דהדין ברור דע"א פוטר מגלגול שבועה דהא מבואר בתוס' והרא"ש וכן קי"ל בטוש"ע סי' צ"ד ס"ב שם דא"י לגלגל רק דבר שיש רגלים לדבר שחשוד ע"ז ע"ש ולפ"ז כל שיש ע"א המסייעו עכ"פ לענין זה נאמן דלא הוה רגלים לדבר דאדרבא ע"א מקרי רגלים לדבר להיפך דפטור ועיין באהע"ז סי' קט"ו דע"א מקרי רגלים לדבר וא"כ שוב עכ"פ אינו חשוד בדבר ופטור משבועה של גלגול דל"ש לגלגל בכה"ג ויש להאריך בכל קושיות השערי משפט שם ואכ"מ ולפע"ד קצת ראיה דעד המסייע פוטר מגלגול שבועה שהרי התוס' בכתובות דף ח"י כתבו דמה שנשבע מודה במקצת הוא לפי שהוה כעין גלגול שמתוך שמודה במקצת גלגלו עליו שבועה על הנשאר ע"ש וא"כ הרי שבועת מודה במקצת אם יש ע"א המסייע פוטר אף דהוה כעין גלגול ואף דאין ראיה גמורה משם זכר לדבר יש ודו"ק וע"כ נראה לפע"ד ברור דפוטר מגלגול שבועה הע"א כמו השבועה עצמה ומטעם דאיכא רגלים לדבר להיפך ואף להש"ך שפקפק בסי' צ"ב דאף בליכא רגלים לדבר מגלגלין מ"מ כאן דאיכא רגלים לדבר להיפך ודאי אין מגלגלין ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ע״ה (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
