שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ע״א (ג׳)

והנה מצאתי בלוית חן פ' בא שהקשה בהא דפריך הש"ס על ר"ג שהראה צורת לבנה והא דמות שמשי שבמרום אסור והקשה הוא דהרי הרמב"ם בקידוש החדש כתב דהלבנה בתולדת צורת עגול שלם ואח"כ נתקטנה וא"כ מה מקשה והא כשהי' מראה לעדים הי' שרטוט קטן כמו שנראה בצורתה בתחלת חדש וזה לא אסור ובמחכת"ה הבין שבעינן דמות שמשי בכל אורך ורוחב שטחה וזה א"א דעל כוכב אחד העולם עומד ודי שהראה אותה צורה אף שאינו באורכה ותדע דהשמש א"א להראות כלה ואפ"ה אסור וגם בלבנה כל שהראה צורתה כעין שנראה לנו בעת שהיא במרום גם בזה אסרה תורה וז"ב ופשוט שוב ראיתי להמהרי"ט בחלק יו"ד סי' ל"ה שכתב כן לפי דרכו ונהניתי עד מאד שבראשית ההשקפה כוונתי בדעתי החלושה והכהה לדעתו הרחבה והמלאה. ודרך אגב ראיתי במהרי"ט שם שהקשה בהא דאמרו דהו"ל שני כתובים הבאים כאחד טביחה ושליחות יד דמחייב שולחו והקשה דהא יש עוד אחד דמחייב שולחו דהיינו לא תעשון אתי דמחויב המצוה לעשות ולפע"ד לק"מ דשאני הנך דעיקר החיוב על גוף הפעולה ששלח יד או שטבח וא"כ זהו חידוש דזה עשה האיסור והשולח יתחייב אבל כאן דעיקר האיסור הוא שזה לא יצוה לעשות ואף שאינו עובדה והתורה אמרה לא תעשון אתי דהיינו שלא יצוה לעשות וא"כ איך שייך בזה אשלד"ע דהא גוף העשייה הוא דבר עבירה וכל שזה עשה ע"פ צוויו לא תעשון אתי קרינן ביה וז"ב לפע"ד והרי התורה אמרה לא תעשון לכם והיינו אף שאחרים עשו לו אסור וערמב"ם פ"ג מעכו"ם שהשמיט הדין אם עשו אחרים שמשים שבמרום אבל אם עשה לו אחר ע"ז לוקה וכתב הלח"מ דאף דהוה לאו שאב"מ מ"מ כל דציוהו ונעשה שלוחו הוה כעשה מעשה בעצמו ודבריו תמוהים דהא אשלד"ע ולפמ"ש י"ל דנפקא לי' לרבינו מהך דלא תעשון לכם. עוד הי' נ"ל דבר חדש דהנה בב"מ דף ח' השותפים שגנבו שיטת רש"י דשייך שלד"ע דמיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחברי' ולפ"ז כיון דכתיב לא תעשון לכם א"כ על רבים הזהרה התורה א"כ כשם שזה העושה באיסור כמו כן המשלח דמיגו דמתחייב לנפשיה נתחייב גם חבירו ואף דבכ"מ אשלד"ע מ"מ כיון דבאותו עשייה מקרי עשייה לגבי העושה ה"ה להמשלח ואף אם נימא דל"ש בזה מגו דזכי לנפשי' מ"מ י"ל כיון דאומן קונה בשבח כלי א"כ זה העושה אותה צורה מקרי עושה לעצמו דיש לו זכייה בגוף הכלי ומקרי עושה לעצמו וה"ה להמשלח זכי ומקרי עושה בעצמו ואף דדעת הרא"ש דאם נתן לאומן טבלא לצייר ל"ש אומן קונה בשבח כלי היינו בצייר ע"י סימנים דאין בו ממש אבל כאן כתבו בתוס' יומא דף נ"ד דע"י ציור אינו חייב רק בחקוק על הלוח הציור א"כ שוב אומן קונה בשבח כלי והנה לשון הש"ס לא תעשון אתי כדמות שמשי המשמשים לפני במרום כגון שרפים ואופנים וחיות הקדש ומלאכי השרת הנה מה שהוסיף מלאכי השרת נ"ל כפי מה שהכחתי בתוס' יומא נ"ד דזה הוא כדמות פרצוף אדם ולפ"ז השרפים ואופנים וחיות הקדש הם דמות המרכבה שיש בה ד"פ ועיין בשו"ת מאיר נתיבים סי' וא"ו שהאריך אי חיות הקודש גדול וכמ"ש הרמב"ם פ"ב מיסודי התורה והאריך בהנוסחאות מתחלפות אי אומרים אופנים וחיות הקדש או חיות ואופנים וכתב שלא מצא מוזכר דחיות נקראים חיות הקדש ולא הזכיר כלל מש"ס הלז ומכאן מבואר כל דברי רבינו בפ"ב מיסודה"ת שם דחיות הקדש הם גדולים מכלם והוא המעלה שאין למעלה ממנו זולת האל יתברך והם הנושאי המרכבה ודו"ק. אחר כמה שנים ראיתי בשו"ת מהר"ם אלשיך ז"ל סי' ע"ז שדעתו דלא אסר דמות שמשים שבמרום כ"א בהיותם שלמים כמו שהם במרום ולא כשהם חסרים בחצי עגול כמו שמראים לעדים והנלפע"ד כתבתי ודו"ק והנה במ"ש דלא יעשה מנורה של שבעה קנים אבל של שמונה שרי נראה לפע"ד דלכך תקנו שמנה נרות בחנוכה ולא שבעה דלילה הראשונה לא הי' נס דא"כ הי' עושין מנורה של שבעה נרות וזה אסור ע"כ קבעו שמנה נרות ואף למ"ש זקני הח"ץ ז"ל דשבעה קנים ושמנה נרות שרי אבל כ"ע לא ידעו להזהר בזה והי' עושין שבעה דא"צ שמנה וא"כ הי' נכשלים בדין וע"כ תקנו שמנה נרות ודו"ק וכבר הארכתי למעלה בדברי הח"ץ ועיין בתוס' יומא נ"ד ע"ב דמשמע כהח"ץ.