שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ע׳ (ד׳)

ובזה יש לישב ג"כ קושית המלמ"ל ודו"ק היטב עוד נ"ל בקושית הרשב"א על הרמב"ם דהשליח צריך לשבע שבועת בן הבית דהנה כל טעמו של הרמב"ם הוא משום דכיון שהוא שלוחו יוכל להורות היתר לעצמו ולעכב איזה סך לידו ולפ"ז אפי' אם נימא דבכל ענין צריך השליח לשבע אך זה בכשעשה שליחותו שייך לומר דמוריא היתירא אבל כאן שהמלוה אומר שלא נפרע כלל וא"כ לענין זה ודאי נאמנים העדים לומר עשינו שליחותך ופרענו ול"ש כאן שצריכין שבועה דהא כל שהמלוה טוען שלא נפרע כלל שוב ל"ש דמורה היתר דהא לא התחילו להעשות בן הבית כל דלא פרעו וא"כ כיון שעכ"פ נאמנים לומר שפרעו שוב ל"ש עד הצריך שבועה וז"ב כשמש אברא דלפ"ז לענין קידושין שוב הוה עדים הצריכים שבועה דנהי דהם נאמנים לומר שנתקדשה ומטעם שהיא טוענת שלא נתקדשה הא בקידושין אף ששניהם מודים לא סגי וצריכים ב' עדים וכיון שכאן אינן נאמנים רק מפני שהיא אומרת שלא נתקדשה אבל עדים אינם קרויים להיות עדי קידושין להיות נאמנים בדיבורם בלבד וזה הערה חדשה ושפיר אמר ר"א דבכסף אינו נאמנים והיינו אף קודם תקנת שבועת היסת ור"י אמר כיון דהתורה האמינתם והיינו דכל הטעם דעידי קידושין לא הוה אף דמודים הבע"ד משום דאוסרים הקרובים והקרובות ולפ"ז כל דמה"ת הם נאמנים וכבר נאסרו הקרובים והקרובות והרי אף דצריכים שבועת בן הבית שוב נאמנים כיון דהיא אומרת שלא נתקדשה כלל וכאן ל"ש דעידי קידושין צריכין להיות נאמנים בעצמם דז"א דהרי כבר חייבו לאחריני ושוב נאמנים מצד עצמם ושוב לא הוה עד הצריך שבועה ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק עמוק ת"ל.