שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ע׳ (ג׳)

ובזה מיושב היטב מה שהקשה המלמ"ל בה' נחלות על הריב"ש דפסק באומר אין זה בני דצריך לשבע על המזונות היסת והקשה מהך דר"י כיון דהאמינתו תורה נאמנים וגם כאן הרי מה"ת נאמן כשאומר א"ז בני ולפמ"ש כאן כוונה אחרת בזה וז"ב. והנה הרשב"א הקשה הובא בב"י בחו"מ סי' נ"ג דלהרמב"ם צריך השליח שבועת בן הבית שלא עכב כלום לעצמו וא"כ גם כאן צריך שבועת בן הבית ולפע"ד ל"ק כלל דל"ש הוראת היתר בשלח לפרוע חוב דצריך לתת להמלוה כשיעור חוב ומה יעלים ואם המלוה רוצה לוותר נגד השליח או נגד הלוה ומקבל בפחות מה אכפת ליה ללוה בזה סוף סוף נפטר מחובו וכן נראה משו"ת רמ"ע מפאנו סי' צ"ב וא"כ ל"ק קושית הרשב"א אך עדיין קשה בקידושי כסף נלפע"ד דאם שלח לקדשה עד"מ במנה והשליח מעלים ומקדשה בפחות נראה לפע"ד דאינן קידושין ומטעם דאפשר דהמקדש ומכ"ש המקודשת קפדה אם ידעה שהוא שלח יותר ועיין קידושין דף ס' גבי בנתי' דבר אלישוב דאמרו דקדש ע"י שליח קפדה וא"כ י"ל אף שקבלה כל שהיתה יודעת ששלח יותר לא היתה מתרצית ולפע"ד אם נימא דקידושי כסף הוא מתורת קנין וא"כ חסר מהקנין דהרי הוא רצה שיקדשה במנה והוא חסר ואינו קנין ואף מתורת שווי יש לפקפק דמ"מ גריעותא הוא לה דאם היתה יודעת לא היתה מתרצית ושוב שייך שבועת בן הבית וא"כ אמאי מועיל לר"י הא מ"מ צריכין לשבע שבועת בעה"ב אמנם נראה דגם שבועת בעה"ב אינו רק שבועה דרבנן וא"כ עכ"פ התורה האמינם וא"כ שוב היא סמכת דעתה שבודאי לא חסרו דבר ובכה"ג שוב א"צ לשבע דל"ש מורי היתרא דהא יעשו עולה דיהי' ספק בקידושין ודוקא בסתם ממון שייך לומר דחשו דממונא איתא בחזרה ושייך מורה היתירא אבל בקידושין כל דהתורה האמינם שוב יש נ"מ רבה באם ימות המקדש וכדומה וא"כ שוב נאמנים עדים ומעתה בזה נחלקו ר"א ור"י ומיירי קודם שנתקנה שבועת היסת כמ"ש הראבי' ומ"מ נחלקו בסברות אלו ודו"ק היטב.