שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ס״ח

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

נסתפקתי במודה במקצת שלא הי' שתי מעין בכפירתו דקי"ל דפטור משבועה איך הדין אם עכ"פ חייב היסת דהיסת קי"ל בסי' פ"ח דנשבעין אף על פרוטה וכאן אם חייב עכ"פ היסת מי נימא כיון דעכ"פ לא גרע מכ"ה דחייבו חז"ל היסת או דלמא כיון דמודה במקצת חייבתה התורה שבועה ועל פחות משתי מעין פטרו התורה א"כ גם חז"ל לא חייבו בזה דבשלמא כשכ"ה שפיר שייך הטעם דלא יגזול כל אחד מחברו פחות משתי מעין לכך חייבו שבועת היסת אבל כל שהודה במקצת אולי ל"ש חזקה דאין אדם תובע אלא א"כ יש לו דכל דבאמת הי' לו איזה דבר יוכל להעיז ולתבעו ביותר ומכ"ש כשטוען פרעתי מקצת דיוכל לתבעו כיון שבאמת היה חייב לו דבשלמא כשכ"ה דטוען פרעתיך כולו א"כ אינו מגיע לו כעת שום דבר משא"כ כשבאמת הגיע לו ל"ש חיוב שבועת היסת וצ"ע בזה. אמנם בזה נראה לי ברור דבשכיר או בכל הנשבעין ונוטלין דבכה"ג אינו חייב שבועת היסת ולימא בי' דתקנו דבשביל שא"י לשבע יהי' שכנגדו נשבע ונוטל בכה"ג בודאי לא אלמוהו לתקנתם ובזה נראה לי בטח ליישב דברי הרמב"ם פ"ב מטוען ה"ז שהשיג הראב"ד על רבינו דאין בנשבעין ונוטלין בפחות משתי מעין ותמהו כלם הא פי"א משכירות כ' דאפי' הי' שכרו פרוטה ובעה"ב אומר נתתיה דצריך לשבע ועיין בחו"מ סי' פ"ט ובש"ך מ"ש בזה ובאא"ז הח"ץ ז"ל סי' קכ"ה ולפמ"ש א"ש דשם מיירי רבינו שהכפירה פחות משתי מעין והיינו שהודה לו באמת רק שכפר לו פחות משתי מעין בזה שפיר יש לומר דכיון דהתורה לא אחשב לפחות משתי מעין כסף כלל וניהו דחז"ל חשו לזה אבל עכ"פ לא תקנו היסת בזה וגם אם תקנו היסת היינו שהבעה"ב ישבע אבל לא תקנו שיהי' השכיר נשבע ונוטל עי"ז וכיון שכן כיון שבעה"ב טרוד בפועליו א"כ אליו לא יוכלו ליתן שבועה וגם להשכיר לא יכלו לחייב ע"י שבועתו של זה יוציא מהלה ממון לכך פטרו אבל בהי' שכרו פחות משתי מעין והוא כופר הכל דאמר שפרע א"כ בזה חייב היסת שפיר שייך דעקרו רבנן שבועה מבעה"ב ונתנו לשכיר בשביל כדי חייו דמה יעשה העני הזה שנשכר פחות משתי מעין כקושית הראב"ד שתמה מה יעשה העני אם נשכר פחות משתי מעין ילך בפחי נפש אבל בהי' יותר משתי מעין רק שטוען שפרע לו והכפירה הוא על פחות משתי מעין בזה כיון דל"ש היסת וגם אם שייך היסת פשיטא דכל כה"ג לא תקנו שישבע השכיר כנלפענ"ד ודו"ק ועיין בטור וש"ע חו"מ סי' ר"צ סי"ט משמע קצת דאף שאינו נשבע שבועת המשנה בפחות משתי מעין אבל היסת נשבע אבל יש לומר דשם באפטרופס דמתחלה תקנו השבועה עליו שבועת אפטרופסות וגם י"ל דמיירי בכ"ה דשם ל"מ בהודה ולשיטת הרבה פוסקים לא בעינן שם הודאה כלל ועש"ך שם ואף דמלשון הש"ע משמע דגם בהודה במקצת ג"כ צריך לשבע היסת אין ראיה לכאן מכמה טעמים והמעין יבחין ודו"ק. שוב ראיתי בט"ז ובתומים שכתבו כעין זה אבל המעיין יראה כי לא דרכם דרכי ועיין בט"ז סי' צ"ג שנסתפק לענין הנשבעין בטענת שמא אם נשבעין עכ"פ היסת יעו"ש ודו"ק שוב מצאתי אחר זמן רב בשו"ת בשמים ראש סי' כ"ו ובהגהות ש"ב בעל כסא דהרסנא שפלפלו בזה אי שייך גבי הילך שבועת היתת דלא שייך החזקה דאין אדם תובע דהא באמת מגיע לו מקצת מה שאומר הילך ע"ש והוא כמ"ש הסברא למעלה ונהניתי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.