שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ס״ז (ז׳)

והנה בדברי הט"ז הנ"ל נראה לפע"ד לישב דהנה באמת ל"ש שאלה כל שכבר נתבטל ברוב והו"ל כמאן דליתא וכמו אכלה כולה וכאן הרי נעשה כלו חולין ואיך ישאל על מה שאינו תרומה כלל וא"ל כיון דהוה דבר שיל"מ ולא בטל שוב הוא יכול לשאול עליו דז"א דהרי מסיק הש"ס דבתרומה אין מצוה לשאל ושפיר בטל ושוב לא יכול לשאל והא דפריך על נתערב דוקא דהו"ל דשיל"מ היינו דלפי הס"ד דהו"ל דבר שיל"מ כמו טבל וא"כ שוב לא בטל ושוב יכול לשאל וזה תלוי בזה דכל דהו"ל דבר שיל"מ שוב יכול לשאול ולא בטל כנלפע"ד לפום רהיטא. והנה במה שהקשיתי למעלה בנדרים הקשה אותי תלמידי החריף מו' שמואל ביק ג"כ קושיא זו ואמרתי ע"פ דברי התוס' בבכורות כ"ב ע"ב ד"ה תירום ותרקב שכתבו דלכך תרקב דהיינו שאסור בהנאה כעין ריקבון דלמא אתי למכלי' דיש סברא דמועיל ביטול ע"ש וה"ה כאן י"ל דלמא דמוע קל ליה ויחשוב דמועיל ביטול אף בפחות ממאה ולפ"ז שפיר מקשים דאם נימא דהוה דבר שיל"מ ול"מ ביטול אמאי ירקב וכן א"א לומר דמיירי בשכבר אכל דאל"כ אמאי קתני תרקב שוב ראיתי ברא"ש בנדרים שהביא בשם הירושלמי דלכך לא תני תשרף לפי שהדמוע קל וחיישינן לתקלה וכפי הנראה כוונו למ"ש ומהתימה על התוס' בבכורות שלא הביאו דברי הירושלמי במה שתני ברישא ירקבו ועיין ר"ש בתרומות שם.