שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ס״ז (ה׳)

והנה הר"ן בנדרים דף נ"ט בהא דפריך מסאה תרומה טמאה כתב דנקט תרומה טמאה לאשמעינן רבותא לדיוקא הא למאה תעלה ושאל אותי תלמיד אחד דהא אצטריך טמאה דאל"ה אמאי תרקב וכמ"ש הר"ן בעצמו והנה בפשיטות השבתי דבאמת אי משום דתרקב אתי לן להשמיענו דחיישינן לתקלה א"כ למה נקט לחולין כלל הא שם במשנה מזכיר עוד בנפל למעשר ולהקדש דתרקב וממילא נדע דבחולין גם כן תרקב וע"כ דלחולין אשמעינן דדוקא בפחות לא תעלה אבל במאה תעלה אף בתרומה טמאה וכ"ש בטהורה דתעלה ולא מקרי דבר שיש לו מתירין וזה לא נודע ממעשר והקדש שכלהו הוה דבר שיל"מ ולא בטל וז"פ אמנם ע"ד הפלפול יש לומר דהנה לכאורה קשה מה פריך הא למאה תעלה הא הט"ז בסי' שכ"ג כתב דלכך תני תרקב ולא יכול לשאול משום דאינו מתנחם מחמת עצמו אלא מתנחם מחמת התערובות ולא מקשה הש"ס רק דהוה דבר שיל"מ שמא ימצא פתח לנדרו מחמת עצמו ע"ש ולפ"ז י"ל דאדרבא למאה דתעלה וא"צ לשאול מחמת התערובות דלא נאסר ולכך שוב מצי לשאול והו"ל דבר שיל"מ אבל לפחות ממאה דל"מ לשאול וא"כ ל"ח דבר שיל"מ כיון שא"י לשאול מחמת תערובות ומנ"ל לחדש סברת הט"ז דמ"מ מקרי דבר שיל"מ דלמא לכך לא מקרי דבר שיל"מ משום דא"י לשאול מחמת התערובות ולכך תרקב ובמאה דהי' עולה שוב הו"ל באמת דשיל"מ ואינו עולה וא"ל דא"כ עכ"פ מוכח דבמאה הי' עולה דז"א דבאמת כל דהו"ל דבר שיל"מ אינו עולה אבל לכך נקט פחות ממאה להורות דלא יכול לשאול מחמת התערובות ובמאה כיון דהי' יכול לשאול הו"ל דבר שיל"מ ואינו בטל אבל פחות ממאה אף דא"י לשאל מחמת התערובות אם הי' לו באמת פתח מצד עצמו הי' יכול לשאול ול"ח דבר שיל"מ והיא קושיא נפלאה אמנם נראה דסברת הט"ז הוא דוקא כשהי' מקודם טמאה ולא שאל עליו רק מחמת התערובות בזה שייך לומר דל"מ שאלה דחזינן דלא רצה לשאול מתחלה אף שהי' טמא אבל הי' מקודם טהור רק בהתערובות נטמא אז יוכל להיות דשואל מחמת עצמו שנטמא ואין ראיה ממה דלא שאל מקודם דאז היה טהורה ורצה שיהי' תרומה לא כן עכשיו ולפ"ז שפיר דייק הש"ס דע"כ במאה תעלה דאל"כ למה נקט תרומה טמאה הי' לו לנקוט רבותא דאף כשנטמא אח"כ ל"מ ומדלא נקט כן ע"כ דמשום שתרומה טמאה הוא פחות ממאה דאל"כ הי' לו לנקוט אף במאה וכשנטמא אח"כ וזה אפשר כוונת הר"ן דהא דנקט תרומה טמאה ע"כ דבמאה תעלה דאל"כ אף בפחות ממאה גם כן לא תעלה כגון דנטמא אח"כ וכמ"ש ודו"ק.