שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ס״ז (ג׳)

ובזה מיושב מה שהקשה מעלתו על התוס' דא"כ מה פריך בב"ב ק"כ על ב"ש דס"ל הקדש בטעות הוה הקדש ומכ"ש דאין שאלה מהו קושיא דלמא ס"ל דיש שאלה רק דהקדש טעות חל משום דהי' לו חלות כרגע דבשלמא אי ס"ל לב"ש אף בנדר ופתחו עמו הוה הקדש אף דהוא טעות מכ"ש דל"מ שאלה דהחכם עושה כטעות והרי הקדש טעות הוה הקדש אבל כיון דב"ש ס"ל כל דיש חלות להקדש בזה מועיל ההקדש א"כ י"ל דכל דשואל ועושה טעות מעיקרא דלא תהוה חלות לההקדש לא מועיל ההקדש ולפע"ד א"ש דניהו דהחכם עושה טעות מעיקרא אבל כל עוד שלא מצא פתח הי' חלות להקדש וכל שכבר חל ההקדש אף רגע אף שאח"כ נתברר למפרע שטעות היה חל ההקדש לב"ש והרי גם כאן בנודר מן הדבילה והרי נזירות הוא מן היין א"כ אח"כ כשאומר מן הדבילה הוה עיקר הנזירות טעות אפ"ה כל שהי' לו חלות כרגע בעוד שלא הוציא מפיו מן הדבילה חל הנזירות מכ"ש בזה דכל שלא מצא פתח הי' לו להנדר חלות וז"ב מאד ומ"ש באות ד' דכל שחזר מהקדש בד"ה להקדש הגוף לא שייך לומר דאין מועיל בהקדש חזרה תכד"ד משום דלא חזר לגמרי רק שהקדישו הקדש מעולה ועכ"פ ל"ש אמירה לגבוה דהא אמירתו לגבוה נשאר במקומו ובזה האריך לישב דברי הרמב"ם שכתב דל"מ חזרה תכ"ד בהקדש והש"ך הקשה מב"ק ע"ג הנה גוף הסברא מבואר במלמ"ל פ"ו מערכין אלא שנתן דמיון זר שם ליתומים מן היתומים ואני בתשובה שכתבתי בימי חורפי להרב מוה' אייזיק ממעזריטש כתבתי ג"כ לישב דברי הרמב"ם הנ"ל ואמרתי בטעם הדבר דלפמ"ש התוס' דהיכא דליכא רווחא להקדש ל"ש אמירה לגבוה כמ"ש בקידושין כ"ח וא"כ כאן ליכא רווחא דמה נ"מ להקדש אם יהיה הקדש זה או זה ואין חפץ לד' בעולות יותר מבהקדש בדה"ב וכדומה או משלמים לעולה אמנם מ"ש לחלק בין כשאומר שור זה הקדש לבדה"ב ואח"כ אמר לקדושת המזבח דלא חזר מכל אמירתו משא"כ באמר מתחלה לשלמים ואח"כ לעולה לא מועיל חזרתו דהרי במ"ש לעולה עוקר לגמרי הקדושה זה אינו דהרי בשעה שעוקר הוא אומר לעולה וליכא רווחא להקדש ולכך נטיתי מזה ומ"ש לחלק בין תכ"ד דרב לתלמיד דהוה שיעור קטן יכול לחזור אפילו בהקדש משא"כ בתכ"ד הגדול דהיינו תלמיד לרב בזה ל"מ חזרה בהקדש כמדומה שגם הפ"י כ"כ וגם בתשובה שם דברתי מזה ואין הזמן מסכים לעיין בזה. מ"מ לישב דברי ר"ת במ"ש בב"ב קכ"ט וב"ק ע"ג דלכך תקנו תכ"ד דלא להוה כדיבור שמא יבא רבו ויצטרך לתת לו שלום וע"ז הקשה דאם מה"ת תכ"ד כדיבור א"כ למה הצריכו לתקן הא בלא"ה לא יכול לחזור בו דמה"ת תוכ"ד כדיבור דמי לק"מ דבאמת מה"ת כל שאינו טרוד בדבר אחר ומחשב על קנייתו למה יוכל לחזור אבל כל שבא רבו והוא טרוד לתת לו שלום אז אין דעתו על קניתו היה יכול לחזור ולכך תקנו שיוכל לחזור דאל"כ לא ירצה לתת שלום דלא יהי' דעתו פנוי על מקחו וז"פ וברור ומ"ש לחלק בין אם עוסק בגוף הדבר בלי הפסק דלא יוכל לחזור אבל בשהה והפסק קצת בזה כתב ר"ת דהיה יכול לחזור לא ידעתי לחלק בין הפסיק בשתיקה ושהייה או שאמר בלי הפסק ומ"ש ברור. והנה מ"ש בענין אתי ליד גזבר דל"מ שאלה שהנו"ב רצה לדחות זאת וע"ז כתב הוא דמדברי התוס' פסחים מ"ו משמע דמועיל שאלה אף באתי ליד גזבר שהרי כתבו בד"ה הואיל דלא אמרינן הואיל ואי בעי מתשל כשבא ליד הגזבר משמע דמועיל שאלה רק הואיל ל"ש שהרי ל"ש הוא שישאל וכעין מ"ש הרא"ש בנדרים דף נ"ט בשם הר"א ממי"ץ דל"ש שישאל כשהוא ביד הכהן ע"ש וה"ה בבא ליד הגזבר ל"ש שישאל ול"ש הואיל ולפע"ד ז"א דא"כ גם בלא אתי ליד גזבר ודאי ג"כ ל"ש שישאל על החמץ של גבוה ויעבור על ב"י ויהי' חייב לשורפו וע"כ דבאמת כל שיוכל לשאול שייך הואיל דעכ"פ יכול לשאול אבל כל שבא ליד הגזבר ל"ש הואיל דל"מ שאלה ובזה מיושב מ"ש הואיל ואי בעי פריק והקשה בשעה"מ דהא אין פודין את הקדשים להאכיל לכלבים וה"ה להסיק וכאן צריך שריפה או ליתן לכלבים ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דל"מ שאלה כשאתי ליד גזבר משום דהוה ספק אם חרטתו אמת וכמ"ש בנו"ב מהד"ת ולפ"ז הכי מקשי התוס' ונימא הואיל ואי בעי פריק וכל שיפדה בכסף שוב יוכל לשאול עליו דלא הפסיד לההקדש דיכול לפדות בשויו וע"ז כתבו דל"ש הואיל ואי בעי פריק דא"כ הי' קונה אותו ומה שהקשה משבועות כ"ד דאמרו והרי מוקדשין ומוקי בבכור והרי שם כבר נקרב הקרבן והוה כאתי ליד הגזבר דל"מ שאלה וכתב שכן הקשה בקצה"ח סי' ר' הנה עיין בתוס' כריתות י"ג ע"ב ותמצא דהתוס' כתבו בהדיא דליתא בשאלה שכבר נקרב הקרבן ובאמת שדברי התוס' תמוהים ועיין בבה"ז שם ובמהרש"א שבועות כ"ד ובשעה"מ סוף הלכות שבועות ע"ש אבל מכל מקום מבואר להדיא כן בתוס' ועיין מלמ"ל פי"א ממעה"ק הי"א ומ"ש מעלתו דלפמ"ש הנו"ב דלכך א"י לשאול כשאתי ליד גזבר משום דהוה ספק שמא אין חרטתו גמורה ולפ"ז כאן לענין להוציא ממנו חטא דמוקדשין יוכל לומר דבאמת נתחרט הנה לכאורה יפה אמר אבל לפ"ש יקשה על התוס' כריתות הנ"ל אך באמת בלא"ה היה מקום לומר דכל שכבר עבר שוב מתירין לו וא"צ פתח חרטה דזה גופא הפתח חרטה שאלו היה יודע שיעבור לא הי' נודר ועיין סי' רכ"ח ביו"ד ובתומים סי' ע"ג וא"כ שוב בודאי נאמן התוס' כתבו דלאחר זריקה ליתא בשאלה והיינו משום דכמו דאם אכלה כולה אין נשאלין עלי' ה"ה בהקדש כל שעשה כבר כהלכות הקרבן ל"ש שאלה עוד שכבר נזרק דם כהלכתו ואין בידו לשאול עוד וע"כ אין מקום לכל דבריו ועיין בשעה"מ הלכות שבועות שם בסופו ועכ"פ קושית הקצה"ח סי' ר' על הרמב"ן תמוה דל"ל מטעם חצר ת"ל שכבר נזרק הדם וכמ"ש התוס' ונעלם ממנו במחכ"ת דברי התוס' הנ"ל ומה שהקשה מב"ב קל"ג גבי יוסף בן יועזר דא"ל ולא תשיימי' את דהקשו בתוס' דל"ל בקידושין כ"ח משום שלא יהא כח הדיוט ת"ל משום אמירה לגבוה והקש' מעלתו הא משום אמירה לגבוה הוא יכול לשאול משא"כ משום לא יהא כח הקדש הנה השבתי לו בע"פ דשאני התם דכל דקנה מן ההקדש ל"ש שאלה וע"כ ל"מ שאלה רק במי שהקדיש דבר או נדר דבר אבל מה שקונה ומושך מן ההקדש ל"ש שאלה מידי דהוה אמקח וממכר דל"ש שאלה במה שבין אדם לחברו וה"ה לגבי הקדש ועיין סי' ר"י בהלכות נדרים וכן כתב מעלתו ג"כ וז"פ.