שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ס״ו (ב׳)

והנה לכאורה צ"ב היאך יבטל תרומה בחולין והא הוה ממונו של כהן וממונא לא בטל וכדאמרו בביצה דף ל"ח בסוגיא דמים ומלח בעיסה דאף בממון שאין לו תובעין אמרו בש"ס שם דממונא לא בטל אך באמת זה אינו דכיון דיכול לשאול עליו א"כ עדיין ממונו של ישראל הוא ושפיר בטל ובפרט אם נימא דצריך להפריש אחרת א"כ מה נ"מ לכהן ולפ"ז ממילא מיושב קושית מעלתו דאם נימא דמיירי כשכבר אכלו החולין ואין בידו לשאל שוב הו"ל ממונו של כהן דלא בטל ובזה מיושב גם מה שהקשה עוד לוקמא בשנפל ליורש מיד זר והרי עכ"פ היורש לא יוכל לשאול על תרומת אביו ולפמ"ש א"ש דאם כן כיון דהוה ממונו של כהן והרי אביו לא הי' לו רק טובת הנאה בזה וט"ה אינה ממון להוריש לבניו כמבואר בחו"מ סי' ער"ו ועיין ש"ך שם ודעת השל"ה דצדקה ומעשרות שהניח אביו אין להיורשים חלק בו כיון דלאביו לא הי' רק טובת הנאה בו וא"כ הוה ממונו של כהן ולא בטיל ולכך מוקי בתרומה ביד כהן או בנפלה מבית אבי אמו כהן דאז שוב הוה לי' ממונו של הכהן למי שנפל לו בירושה ושפיר בטל בחולין ומותר לאכול הכל ושפיר בטל ודו"ק היטב בכל מ"ש. והנה בהא דמשני תרומה לאו מצוה לאתשולי הי' נראה לי לפרש ע"פ מה שמצאתי בשיטה מקובצת ב"מ נ"ג בהא דאמרו אם איתא לחזקי' הו"ל דבר שיל"מ שכתב בשם הר"ן דל"א דבר שיל"מ במחוסר מעשה רק במידי דקאי להכי ולא במעשר שאינו עומד לפדותו ע"ש ולפע"ד נראה דאף דהוא כתב כן לענין מחוסר מעשה דוקא אבל גם במידי דמחוסר רק דיבור ושאלה כל שאין עושה כהוגן כמו תרומה דאין נשאלין אלא מדוחק ל"מ דבר שיל"מ כיון דאינו עומד לכך וזה סברת הש"ס כיון דאינו מצוה לאתשולי אינו עומד לכך ול"מ דבר שיל"מ כיון שאינו ראוי לעשות כן ובזה מיושב קושית הט"ז סי' שכ"ג ס"ק ב' דמה בכך דאינו מצוה לאתשולי מ"מ הוה לי' דבר שיל"מ שבידו לתשול ולפמ"ש א"ש כיון דמחוסר דבור ואינו עומד לכך ל"מ דבר שיל"מ וגם נראה דזה מקרי מחוסר מעשה דמי יימר דמזדמן לי' תלתא וכדאמרי בשבת מ"ו וקידושין ס"ב ועיין בחידושי הרשב"א ובשעה"מ פ"ו מיבום ודו"ק.