שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ס״ד (ג׳)

והנה הרב מוה' אברהם קאמפף ני' אמר אלי אחר כמה שנים בהא דאמרו בע"ז דף ט"ז דריב"ב מתיר בסוס משום שאין עושין בו מלאכה שחייב חטאת ואמר הוא דהכוונה לפי שאינו רק שבות וכל שבאדם פטור אבל אסור בבהמה פטור לגמרי ובאמת שלפמ"ש למעלה אדרבא בבהמה יותר אסור ועיין שעה"מ פכ"א משבת ה"ט שהאריך בענין זה דריב"ב מתיר בסוס וצ"ע לעת הכושר והנה התוס' פסחים דף ס"ו ד"ה הנח הקשו והא כל שאפשר לעשות מאתמול אסור אף שבות וכתבו דשביתת בהמתו קיל משבות עצמו ועיין מהרש"א מ"ש דרש"י לא ס"ל כן ומאד תמהני דאמאי לא הביאו הך דאמרו בשבת דף קנ"ד דכל שבאדם שבות בבהמתו לא גזור וא"כ אין מקום לקושיית התוס' ואף התוס' לא הביאו בלשון זה וצ"ע שוב ראיתי דהמהרש"א כיוון לזה ומ"ש בפרק המוצא תפילין בעירובין היא טעות דשם לא נמצא וצ"ל פ' מי שהחשיך וכיון לש"ס הנ"ל וכן הגהתי במהרש"א שלי.