שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ס׳ (ה׳)

והנה בהא דאמרו בחולין דף צ"ט שאני ציר דזיעה בעלמא הוא ופירשו התוס' דבדרבנן לא אמרינן מב"מ לא בטל לר"י והרשב"א והריטב"א כתבו דבכ"מ אף בדרבנן מב"מ לא בטל לר"י דזיעה בעלמא הוא וקליש טעמא ולפע"ד הי' נראה דבש חדש דהנה הא דציר זיעה בעלמא הוא לפע"ד הענין דהציר שיוצא אינו עצם הטעם והלחלוחית של הדג או הבשר רק שהוא זיעה וא"כ עכ"פ טעם הבשר או הדג יש בו רק שהוא מעט דמעט והוא כמו מי חלב שנקלש הטעם רק שיש בו מעט מהחלב ובטל בו ולפ"ז נראה לפע"ד דל"ש מב"מ דהרי הר"ן כתב דכל שכח אחר מעורב בו לא מקרי מב"מ וכן החזיק הש"ך בנקה"כ בסי' צ"ב ולפ"ז כאן דציר אינו רק זיעה א"כ כשנבלע בדג אינו מב"מ דהזיעה אינו מין הבשר של הדג כנלפע"ד ובזה נראה לפע"ד לישב דברי רש"י שפירש דהאבעיא הוא אי אמרינן איידי בציר או דלמא דציר נוח לבלוע בבשר והנה זה ודאי דזה דוקא ציר שאינו רק זיעה בעלמא ולא טעם מורגש ובשביל שהוא צלול ולח נוח לבלוע ולפ"ז זה שנסתפק דאם נימא דהציר של בשר הוה כמו דגים דאינו אסור בשביל עצמו רק שנתערב בו מעט מטעם הבשר א"כ אמרינן איידי דא"ל דנוח לבלע דז"א דהציר בעצמו אינו אוסר והטעם שיש בו אינו נוח לבלוע וע"ז פשט ליה דציר בשר הוא מה"ת והיינו דגם הציר הוא איסור תורה מעצמו וא"כ שוב נוח לבלוע וע"ז מקשה דהרי כבוש כמבושל וא"כ בזה ודאי מבליע ולכך פריך גם מדג אף דהוא אינו אלא מדרבנן מ"מ הרי כבוש כמבושל וכמ"ש למעלה ודו"ק אברא דצ"ב דניהו דהוה זיעה בעלמא אבל עכ"פ יש בו קצת מעורב מהאיסור וא"כ הרי תחלת ביאתו לעולם בתערובות ול"ש ביטול וכמ"ש המרדכי ולפמ"ש הנו"ב מהד"ת חלק יו"ד דדוקא ברוב אינו בטל אבל בטל בששים דאינו מורגש טעם כלל א"ש אמנם בלא"ה א"ש דגוף דברי המרדכי אינו רק דרבנן ולכך ציר דגים טמאים אינו אלא דרבנן אבל אכתי יקשה דא"כ בציר חגבים דאינו אוסר כלל אפילו מדרבנן יקשה דעכ"פ קיבל קצת טעם ול"ש ביטול וצ"ל כמ"ש בירושלמי דלית כאן נכבשין אלא נשלקין ובזה מיושב מה דנטר הירושלמי עד כאן ולא הגיה במשנה דלעיל והר"ש כתב דבאמת קאי על כל כבושה אבל זה דחוק דאמאי המתין עד כה ועיין נו"ב מהד"ק חיו"ד סי' כ"ו הנ"ל שהאריך בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת ל"ק כלל דניהו דכבוש הוה כמבושל הא הציר אינו אלא זיעה בעלמא אבל על ציר חגבים הוא דקשיא ליה ודו"ק.