שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ס׳ (ד׳)

והנה המ"א סי' תס"ז ס"ק י"ט כתב דבכבוש מעל"ע יש איסור אף בצונן וגם אם יש לספק אם נשרה מעל"ע אסור כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה והאחרונים תמהו בזה דהא מבואר ביו"ד סי' ק"ה ס"א דדוקא בספק איסור אבל בב"ח ספק כבוש מותר והיינו משום דמה"ת אינו אסור רק בבישול רק מדרבנן אסור הו"ל ספיקא דרבנן וה"ה כאן דמשהו אינו רק דרבנן וע"ש מ"ש בספר מחצית השקל בזה אך לפע"ד הי' נראה דלפע"ד יש לאסור בחמץ בפסח אף בלי כבוש מעל"ע ומטעם דבאמת גם בצונן יש אוסרין א"כ בכבוש דהוה כמבושל עכ"פ אינו צונן כל המעל"ע עד גמר המעל"ע דזה א"א ובפרט לפמ"ש החו"י דבלע לאט לאט ועד גמר המעל"ע נגמר הבליעה וא"כ עכ"פ נתחמם בעת שבלע מעט מעט והרי כאן אוסר אף במשהו אם אינו טעם גמור וגם לא גרע מאלו אית בי' פילי דבלע אף בצונן ומטעם דכל שיש בו בקעים יוכל לבלוע בו האיסור וכמ"ש המ"א שם וא"כ מכ"ש בכבישה דעכ"פ נכנס מעט מעט בו וז"ב אברא דלפ"ז בחמץ בפסח יהיה בטל לגמרי דין כבוש כמבושל דבעי מעל"ע דהא עכ"פ בתוך מעל"ע נבלע מעט מעט ולא גרע מאלו אית ביה פילי ובאמת דברי המ"א סי' תמ"ז ס"ק ט"ז הנ"ל וכל האחרונים הוא לשיטתי' דס"ל דנעשה לפגם או דהפגימ' והבליעה באים כאחד וא"כ ס"ל דעד הגמר המעל"ע לא בלע א"כ שייך דין כבוש כמבושל דבעי מעל"ע אבל לפי מה שחידש החו"י והכו"פ החזיק על ידו בסי' ק"ה דנבלע לאט לאט וניהו דלא הוה טעם ממש מ"מ בחמץ במשהו סגי ולפ"ז אף בצונן מהראוי לאסור ועכ"פ בכבוש כשיעור שיתנהו על האש וירתיח מהראוי לאסור כן הי' נראה לפע"ד אבל הדברים צ"ע ובדיקה. אמנם בגוף דברי המ"א שכתב דספק כבוש אסור וע"ז תמהו אחרונים כיון דמשהו אינו רק דרבנן הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא מצאתי בתמים דעים שכתב לענין בשר שלא נזהר במליחתו שאסור שאף שמשהו אינו רק דרבנן בחמץ עשהו כעין של תורה שהרי אסרו אף בשא"מ ע"ש הנה למדנו מדברי רבינו הראב"ד דבחמץ ל"ש ספיקא דרבנן ולקולא שעשהו כעין של תורה הן אמת שלא זכיתי להבין ראיתו דניהו דגם באינו מינו אסרו היינו כיון שעל כל פנים נבלע בו משהו ואסרו משום דלא בדילי מיניה או דהוה דבר שיש לו מתירין אבל כל שהוה ספק דרבנן אם יש כאן משהו כלל למה יאסר וראיה ברורה מדברי הרי"ף דאי אשתכח שערי אף דלמכלי בעיניהו אסור מ"מ התבשיל אינו אוסר דהוה ספק דרבנן והרי שם הוה בהתגלגל וכמה כרכורים כרכרו הפוסקים בזה וגם אני כתבתי בזה בתשובה ומכ"ש בגוף חשש משהו דאינו רק דרבנן דלא חיישינן ודברי הראב"ד ז"ל צ"ע. והנה מ"ש בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' נ"ו ראיה דלא כדעת הש"ך ואף בכבוש ציר דגים אינו רק דרבנן דהרי הרא"ש בע"ז פ"ב אות ע"ב ובר"ש בתרומות פ"ו משנה ח' כתבו להוכיח דציר דגים אסור מדרבנן מדקתני במס' תרומות פ"י דג טמא צירו אסור ע"ש והרי שם מיירי בכבוש וע"כ דגם בכבוש אינו רק מדרבנן נפלאתי מאד דלדבריו הי' לו להקשות על הש"ך דנעלם ממנו ש"ס ערוך בחולין דף צ"ט דפריך והא ר"י ס"ל מב"מ לא בטל ומשני דשאני ציר דזיעה בעלמא הוא והרי בכבוש הוא מה"ת אבל באמת אינו קושיא דהמעיין במשנה יראה דמתחיל דג טמא שכבשו עם דג טהור ואינו מסיים דינו ואח"כ מתחיל דין גרב שהוא מחזיק סאתים וכו' ואח"כ אמר דג טמא צירו אסור רי"א רביעית בסאתים וא"כ לא קאי כלל על כבישה ודג טמא צירו אסור מיירי בלא נכבש כלל וצירו אסור וא"כ יפה הוכיחו מזה דהרי הש"ס אמר דזיעה בעלמא הוא ואפ"ה צירו אסור וש"מ דעכ"פ מדרבנן אסור והנה בהא דאמרו בירושלמי על חגבים טמאים שנכבשו לית כאן כבישה אלא שליקה ופירש הר"ש פ"י מתרומות משנה ח' דהירושלמי מפרש דבכ"מ דתנן כבושה אינו אלא שליקה דכבוש הרי הוא כרותח ולכאורה קשה הא רבין אמר משמיה דר' יוחנן דמליח אינו כרותח וכבוש אינו כמבושל כלל וא"ל דהכוונה דכבוש אינו כמבושל לאסר בכלו אבל אוסר כדי קליפה דז"א דא"כ למה הגיה בירושלמי דלית כאן נכבשין הא גם בכבוש אינו רק בכדי קליפה וא"כ שוב יוכל לומר דאינו אוסר היינו שאינו אוסר בכלו שוב מצאתי בתויו"ט שהקשה כן דברי ר"י דירושלמי על ש"ס דילן וראיתי בתוס' חדשים שם שכתב לישב דבאמת ר"י מודה דכבוש כמבושל והיינו כדי קליפה ושם לא אמר רק דכבוש הרי הוא כרותח ע"ש וכ"כ דא"א לומר כן אמנם באמת יש לומר דהירושלמי פליג עם ש"ס דילן כמ"ש הר"ש שם דהירושלמי פליג בזה על ש"ס דילן לענין שליקה אי גרוע מבישול או עדיף וא"כ לענין זה נחלקו ג"כ אי כבוש כמבושל דאם כבוש אינו כמבושל א"צ להגיה במשנה משא"כ אם מגיה שליקה אין ראי' לכבוש ומ"ש בתו"ח דיש לחלק דבדאורייתא אמרינן דכבוש אוסר כדי קליפה וכל דא"א לקלפו בעי ששים נגד הקליפה משא"כ בדרבנן כל שא"א לקלפו בטל ברוב בזה אפשר לישב דברי הרשב"א שפירש דהאבעי' הוא אם ציר בשר אסור מה"ת וכ"כ דיש לתמוה דלמה נ"מ סוף סוף עכ"פ מדרבנן אסור וגם מאי פריך מדשמואל ולפמ"ש יש לומר דהנ"מ דכל דאינו אוסר רק כ"ק א"כ כל שא"א לקלוף דלא ידעינן איפוא מקום הקליפה מותר וע"ז אמר דהציר דבשר אסור מה"ת וע"ז פריך דתיפוק ליה מדשמואל דמליח הרי הוא כרותח וכבוש כמבושל וכאן הוה כבוש וא"כ הוה כמבושל ממש אליבא דשמואל ואוסר עד ששים בכל הבשר וא"כ ל"ש כלל לומר דא"א לקלוף דהרי מתפשט עד ששים ודו"ק היטב והא דאמרו ולימא לי' מדשמואל אף דאפשר דכר' יוחנן ס"ל דמליח אינו כרותח וכבוש אינו כמבושל ממש לפע"ד רב מרי בר רחל היה נכד שמואל ומסתמא כזקנו שמואל ס"ל ודו"ק.