שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ס׳ (ב׳)

והנה הב"י הביא שם בשם מ"כ על תשובת רשב"א בבשר המלא כפור וקרח דיש ללמוד דאף בבשר שנשרה יום שלם אע"ג דמפליטו במלח מהאי דאי תרו לי' כולי יומא אפ"ה לא עדיף מכלי שני דאינו מבשל ויוצא ע"י מליחה והנה מדבריו למדתי דמה דאמרו כבוש כמבושל אינו רק שמבליע ומפליט אבל לא מקרי בישול והוה רק ככלי שני ובזה נתישב היטב הא דאמרו בחולין קי"א דשמואל אמר מליח הרי הוא כרותח וכבוש הרי הוא כמבושל ור"י אמר מליח אינו כרותח וכבוש אינו כמבושל ולכאורה קשה למה חיבר שני דברים אלו ולפמ"ש יש לומר דכשם דמליח הרי הוא כרותח אינו כמבושל רק כרותח דצלי ועיין חולין דף צ"ו ע"ב ה"ה כבוש כמבושל היינו לא כבישול ממש רק שמבליע ומפליט ולא כמבושל ממש והא דאמרו בב"ח דאי תרו ליה כולי יומא שרי אף דבב"ח בעינן דרך בישול וזה אינו רק ככלי שני ואינו מבשל וצ"ל דזה גופא החידוש דלמה לא אסרה התורה רק דרך בישול ואדרבא בכלאים נאסר אף במשהו ורק בב"ח בעינן בישול דדרך בישול אסרה תורה וא"כ זה גופא החידוש ובזה מיושב דברי רש"י בחולין דף ק"ח שפירש החידוש דכל חדא בפ"ע שרי והקשו התוס' דהש"ס דחי זאת דמצינו בכלאים דכוותא רק דאי תרי לי' שרי ולפמ"ש א"ש דהא רבא הוא דחידש שם דדרך בישול אסרה תורה ולאביי אפילו כי ליכא נו"ט נמי מהראוי לאסור וא"כ שוב אין חידוש דאי תרו לי' שרי דהא בתורה כתב לא תבשל ובעי בישול ממש והרי כבוש אינו רק מבליע ומפליט והוה ככ"ש דאינו מבשל וע"ז חידש דדרך בישול בעי והיינו בנו"ט דדרך בישול הוא ע"י נ"ט וא"כ שוב הוה בב"ח חידוש מה דבאמת לא נאסר אף ע"י כבוש דעכ"פ מבליע ומפליט וז"ב ועכ"פ יהיה איך שיהי' הדבר תלוי אי מליח הרי הוא כרותח ובזה נתישב הא דפסקו כלם דכבוש הרי הוא כמבושל והרי ר"י ושמואל הלכה כר"י וא"ל דהא אביי דחה הך דרבין בשם ר"י דז"א דלא דחה רק לגבי מליח ולא לגבי כבוש וכבר נתפלא בזה הנו"ב סי' כ"ו שם ולפמ"ש א"ש דכיון דכל הטעם דרבין אמר ר"י הוא דכמו דמלוח אינו כרותח כן ה"נ כבוש אינו כמבושל אף להבליע ולהפליט וכיון דדחו דברי רבין דמלוח הרי הוא כרותח וא"כ גם כבוש הרי הוא כמבושל להבליע ולהפליט ואסור וז"ב. ובזה נראה לפע"ד ליישב דברי רש"י שדעתו דכבוש היינו ע"י חומץ דאל"כ לא הוה כמבושל וע"ז תמה המרדכי הובא בב"י סי' ק"ה דהא ורד ישן שכבשו בשמן חדש חייב בביעור אלמא דכבוש כמבושל אף בלי חומץ ולפמ"ש י"ל דלהיות כמבושל ממש הוא דוקא ע"י חומץ נעשה בישול ממש משא"כ ע"י כבישה גרידא לא הוה כמבושל ממש ולכך בב"ח אי תרו לי' שרי משום דלא הוה כבישול ממש וז"ב. ובזה נתיישב מה שתמה הב"י סי' ק"ה על הגה"מ דכתב בשם הרא"ש דכבוש הרי הוא כמבושל דוקא בכבוש בחומץ וציר וע"ז תמה הב"י שהרי הרא"ש למד זאת מהא דאי תרו כולי יומא שרי משמע דבשאר איסורים אסור ושם לא היה ע"י חומץ ולפמ"ש א"ש דבאמת שם לא הוה כבישול ממש אבל כמבושל ממש בעינן שיתבשל בחומץ וציר וז"ב מאד. וראיתי בכו"פ סי' ס"ט ס"ק מ"ו שכתב לחדש דכבוש יש לו דין יורה רותחת דאין בכחו רק לעשות פעולה אחת או פליטה או בליעה ולא להפליט ולהבליע והנה דבר גדול דבר הרב בזה ולדבריו הי' מיושב הרבה קושיות של התוס' יו"ט פ"י מתרומות והנו"ב האריך הרבה במשניות אלו ע"ש ותבין אך גוף דבריו לפ"ז צ"ל הא דאמרו אי תרו לי' כולי יומא בחלבא שרי היינו שהחלב יתן טעם בתוך הבשר דאלו הבשר בתוך החלב זה אינו חידוש דהרי הבשר צריך להפליט שגוף הבשר מסירין מתוכו וצריך להפליט ולהבליע וזה לא אמרינן בכבוש. ובזה אמרתי דבר נחמד לישב קושית התוס' בחולין הנ"ל על רש"י דהרי אביי אמר טעמו ולא ממשו בעלמא דאוריית' דאי דרבנן מבב"ח מ"ט לא גמרינן דחידוש הוא אי חידוש היא כי ליכא נו"ט נמי והרי טעמו ולא ממשו בב"ח כתב הרשב"א הובא בב"י סי' צ"ח משום איסור החלב קרי לבב"ח טעמו ולא ממשו דבחלב א"י להיות כ"א טעמו משא"כ בבשר דיכול להיות גוף החלב ולפ"ז ל"ש שם החידוש דאי תרו ליה דהא א"י להפליט ולהבליע כאחד ולכך לא יכול רש"י לפרש רק דכל חד שרי אבל בחלב לתוך הבשר שפיר הוה חידוש דאי תרו לי' ודו"ק היטב כי הם דברים חריפים ועמוקים. ועיין בשו"ת אא"ז בעל שער אפרים סי' פ"ט לענין כבד השלוק ושם האריך אם כבוש כמבושל ע"ש ועיין כו"פ סי' ע"ג ודרך אגב אומר מה שראיתי שפלפלו שם אם בכבד שלוק עדיף ממבושל או לא ועיין כו"פ שם והרי במדרש אמרו ברבה סדר שמות פ' ג' סי' ג' ככבד הזה שהוא מתבשלת שני' וארסירוט נכנס בתוכה ופירש היפ"ת שהוא ענין קושי ואטום וסתום ע"ש הרי שמבושל הרבה אדרבא נאטם ונסתם וא"כ לכך יש לומר דשליקה אינה נאסרת טפי מבישול ואף דאין למידין הלכה ממדרש בכה"ג שהוא ענין מציאות בטבע זה למידין אף מהמדרש וכמ"ש הנו"ב מהד"ת חלק יו"ד וצ"ע ועיין ש"ך יו"ד סי' ע' ס"ק ל"ו שכתב דלא אמרו כבוש כמבושל לענין בשר דיהא כמבושל ולא יצא אח"כ ע"י מליחה ושאלני הרב הגדול החריף מוה' יעקב סגן כהן ני' ממקילינן מהא דאמרו בחלין חלטו בחלא צומתו וא"י ע"י מליחה הרי דהוה כבוש כמבושל אף בבשר שלא יצא ע"י מליחה ואני תמה דאטו חדת לי' דחליטה מועיל בבשר ועיין בסי' ס"ז ובסי' ע"ג ורק דהש"ך קאמר דבשיעור קטן כדי שירתיח ויתחיל להתבשל דהוה כמבושל ל"מ לענין זה שלא יצא ע"י מליחה וז"ב ופשוט לפענ"ד. והנה הט"ז ביו"ד סי' ק"ה הקשה בספק כבוש דאסור ואמאי לא נוקי אחזקת היתר שהי' לו מקודם ונימא דלא נכבש מעל"ע ומדמה למקוה ועיין נקה"כ שם וע"ז שאל החריף מוה' מאיר ברא"ם ני' מהא דכהבו התוס' ביבמות דף פ"ב גבי תרומה דל"ש להעמידה אחזקה דהא באמת החזקה לא נשתנה רק שנתערב בו איסור וכמ"ש הר"ש ועיין במגיני שלמה שם שביאר דבכה"ג לא שייך לאוקמא אחזקת כשרות וע"ז אמר דכאן בכבוש כיון דלא שרינן מקודם רק מה שנכבש לאחר כלות המעל"ע וא"כ מקודם באמת היה לו חזקת כשרות ל"ש לאוקמא אחזקה ולכאורה יפה טען ואמרתי לו תיכף דבאמת הט"ז והש"ך הקשו דל"ש כבוש בשאר איסורים דאימתי נעשה כבוש לאחר מעל"ע ואז כבר נפגם וכתב החוות יאיר והכו"פ סי' ק"ה שם מביאו דנכבש מעט מעט וגמר הכיבוש נעשה במשך מעל"ע וא"כ לא הוה פגם ולפ"ז לענין כבוש בכלי שפיר יקשה קושית הט"ז דנוקמא אחזקה דא"כ דאין אנו דנין על קודם דלפמ"ש ע"כ מוכרח לדון גם על קודם דאל"כ נפגם במעל"ע וא"כ ע"כ שנבלע מעט מעט רק שלא נגמר עד מעל"ע וא"כ לענין מקודם יש לו חזקת היתר רק על כעת אנו דנין וכעת כבר נפגם לאחר מעל"ע וא"כ שוב חזקת היתר במקומה עומדת ואף דהט"ז לא כוון לזה שהרי הוא לא ס"ל סברא זו וגם דבאיסור והיתר הכבושים ל"ש פגם רק לענין כלי שוב קשה קושית הט"ז ואם לא טען אנן טענינן ליה ובזה נראה לפע"ד לפרש דברי הרוקח שמביאו ב"י באו"ח סי' תס"ז וז"ל כתב הרוקח נמצא בדלי מים חתיכה אחת חמץ ולא נודע כשלקחן המים בדלי אם הי' בו חמץ או לאו ובשל בו והתרנו התבשיל אך מים שבדלי נאסרו כי עכו"ם שמביא המים שמא נתן בו אותה שעה חמץ בדלי והט"ז האריך בס"ק י"ז שם בפירושו ולפע"ד נראה דהנה אם הי' שם כבוש מעל"ע היה בודאי נאסר דכבוש הוה כמבושל וכמ"ש הט"ז שם בשם רש"ל וב"ח ולפ"ז מיירי שהיה חמץ בדלי אבל לא נודע מאיזה זמן נמצא שם וא"כ לענין התבשיל שאין שם מחמץ בעין רק מחמת שיש ספק שמא הי' בהדלי חמץ זה מעל"ע וקבלו המים טעם וא"כ כיון שיש ששים במים נגד החמץ רק דאוסר במשהו וזה אינו רק ספק כבוש ומותר אבל לענין המים שבכלי דיש בו חמץ בעין וא"כ לענין זה שייך לאסור דשמא נכבש בו מעל"ע ובזה אסור מה"ת דהמים נאסרו מכח כבוש וספק כבוש אסור דל"ש לאוקמא אחזקת כשרות דהא א"צ לדון על מקודם דא"ל דנפגם דהא יש בו חמץ בעין ול"ש פגם בדבר בעין אבל לענין התבשיל דודאי יש בו ששים ואינו רק משהו ובמשהו שוב הו"ל כמו ספק כבוש בב"ח וגם המים שקבלו טעם מהחמץ כל שהוא פשיטא דבזה הוה ספק כבוש דרבנן משא"כ לענין המים שבכלי עצמו ומכ"ש אם נימא דס"ל לרוקח דנטל"פ אסור בחמץ א"כ שוב ל"ש לאוקמא אחזקה וכמ"ש וז"ש אך המים שבכלי נאסר כי עכו"ם שמביא המים שמא נתן אותה שעה חמץ והיינו שא"צ לדון על קודם ול"ש חזקת היתר ודו"ק אף שיש לפקפק בזה. וראיתי בכו"פ שהביא ראיה לדעת או"ה מהא דאמרו גבי שמן של עכו"ם שהתיר ר"י הנשיא משום דנטל"פ וכתבו התוס' להוכיח דכלי של עכו"ם מן הסתם אינו ב"י וע"ז הקשה דמנ"ל להוכיח דהא ע"כ לא הי' ב"י דהא מיירי מסתם שמן שלא נשלק דשמן שלוק נחלקו בדף ל"ח אי אסור וא"כ הי' בלי שליקה וקשה מהיכן בלע וע"כ דנכבש מעל"ע וקשה הא הוה לפגם וע"כ דנכבש מעט מעט ע"ש ובאמת שאין כאן ראי' דכבר נודע מ"ש בפסקי תוס' בע"ז שם דשמן זית עז ומפליט אף בצונן ע"ש וא"כ לק"מ וכ"כ בח"ד והנה הש"ך בנקה"כ ובפר"ח סי' ק"ה תרצו לקושית הט"ז דש"ה דאתרע לי' חזקת כשירות כיון דעכ"פ נשרה בו והנה לפע"ד לא הועילו בזה דע"כ לא שייך לומר דאתרע רק היכא דכעת עכ"פ נקרא ריעותא עד"מ במקוה שאתרע עכ"פ כעת שחסר רק שלא נודע אם חסר אז וכן בכ"מ דאתרע הוא שעכ"פ כפי שהוא כעת היא ריעותא אבל בכבוש כל דאתה אומר שלא נקרא כבוש פחות מעל"ע א"כ לא אתרע כלל ואטו אם נמצא מונח היתר אצל איסור בצונן יבש ביבש באופן דכעת בודאי לא בלע נימא דאתרע חזקת היתר זה ליתא וה"ה בזה אלא שלפ"ז אם נימא כסברת החוות יאיר הנ"ל דנבלע מעט מעט א"כ כל שנבלע עכ"פ אתרע לה החזקת כשרות דעכ"פ נבלע בודאי רק שאנו מסופקים אם יש בו כדי נ"ט או לא אבל עכ"פ אתרע חזקת כשרות וא"כ ממנ"פ מתורץ קושית הט"ז דאם ס"ל סברת החו"י הנ"ל שוב מתורץ הקושיא כמ"ש בנקה"כ ואם לית לי' שוב מיושב כמ"ש למעלה דגם כעת אין אנו מרעין חזקת כשרות מקודם.