שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ס׳

לבאר דיני כבוש. הד"מ בסי' תמ"ז והובא במ"א שם ס"ק ט"ז כתב דכבוש בהיתירא לא אמרינן ולכך אם נכבש קודם פסח לא הי' נאסר ע"ש ולפע"ד קשה טובא דא"כ היאך אוסר או"ה בב"ח אם שרה חלב תפל בקערה בשר מודחת בת יומא והרי באמת נטל"פ דלא נעשה כבוש רק במעל"ע וכאן ל"ש תירוץ חו"י דבלע לאט לאט בתוך מעל"ע דז"א דעד הזמן שנתן טעם הוה היתר ולא שייך ביה כבוש והיא קושיא נפלאה לפי הבנת המ"א והאחרונים בדברי הד"מ אך לפענ"ד נראה בכוונת הד"מ כיון דבאמת במעל"ע של כבוש נטל"פ ורק דהפגימה והבליעה באים כאחת או דבלע מעט מעט ומעתה זה דוקא בתוך הפסח אבל קודם הפסח דאז בשעת שקובל טעם הכבישה הי' היתר וא"כ אז נטל"פ ואז הי' היתר הו"ל כחרכו קודם זמנו דפשיטא דעי"ז לא נאסר בפסח דדוקא אם נתבשל קודם הפסח אמרינן דבפסח חוזר וניעור דבשעה שקבל הטעם הי' לשבח אף שבתוך הפסח נתן טעם לפגם אבל בכבוש בהיתרא לא אמרינן דיאסר ובזה יש לישב הרבה קושיות שהקשו על הד"מ הנ"ל עיין במק"ח סי' ק"ה ודו"ק.