שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ו׳ (ה׳)

אחר כמה שנים אקלע לאתרין הרב המאוה"ג מו' שמעון ני' אבד"ק פאדהייטץ ואמר ביישוב קושית הקדמונים לענין שחיטה דלכך לא אמרינן כ"מ דא"ר ל"ת דהנה כפי הנראה מהרמב"ם בפירוש המשנה בחולין בהשוחט בשבת דבתחלת השחיטה נעשה מומר לחלל שבת ואח"כ כבר מתה והוה כמתה בצאת נפשה ולפ"ז בתחלת השחיטה הו"ל מקלקל והרי רבא ס"ל דאינה לשחיטה אלא לבסוף וא"כ בסוף השחיטה כבר נתחלל שבת אז ולא שייך לומר דל"מ דאז כבר נעשה המעשה ואינו מחלל שבת בסוף שחיטה ועיקר השחיטה אינה אלא לבסוף והנה אם כי דבריו משוח בששר ההשכלה אבל אינם מתוקים בחיך האמת דעכ"פ אם לא נצרף העיקר השחיטה לסופה הוה הסוף השחיטה בפיסול וא"כ נעשה נבלה דהו"ל כקנה פגום דבעת שחילל שבת זה לא מהני ולא מקרי מעשה אדם וא"כ מה נ"מ אם שם שחיטה עלה או לא ואדרבא אם לא נקרא שחיטה שוב נעשה פגום מאלי' ושוב ל"מ סוף השחיטה להכשיר וכעין שכתב הרא"ה דאף דאין אדם אוסר דבר שא"ש אבל עכ"פ הוה נבילה כל דלא הועיל מעשה ידי אדם וז"ב ופשוט וגם אנן קי"ל דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף ועיין חולין דף כ"ט וברמב"ם פ"ג משחיטה וע"כ אין לדבריו מקום כלל. גם מה שאמר בהא דאמרו דנטל לגגו דחית ומשוה לה תרי זיינין דלשיטת הפוסקים דגם בפעם אחת נעשה מומר א"כ שוב תיכף נעשה מומר ולא הועילו מעשיו לענין הס"ת דמומר פסול לכל עשיית ס"ת ותיקונו ושוב הו"ל מקלקל ג"ז אינו דהמרתו ותיקונו בא כאחת וע"י המרתו נתקן הס"ת ואם לא נתקן הס"ת שוב הו"ל מקלקל ולא נעשה מומר וגם כל הטעם דמומר פסול דאינו בר קשירה וכתיבה וא"כ כאן דכ"ז שלא תיקן היה בר קשירה וכתיבה שוב לא שייך דלא הוה בר קשירה דאם יחפוץ הוה בר קשירה וכעין שכתבו התוס' בע"ז דף כ"ז.