שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ו׳ (ד׳)

והנה בהא דאמרו בתמורה דף ד' דלרבא לכך תרומתו תרומה כדר' אילעי דאמר אם אינו קדוש נשיאת חטא למה מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה והקשו בתוס' שם ובכמה מקומות היאך מוכח מזה דסד"א דניהו דלא קדוש אבל מ"מ איכא נשיאת חטא דעבר על מימרא דרחמנא ונדחקו התוס' שם ובכמה מקומות שהובא מימרא זו ומצאתי מרגניתא טב' בשטה מקובצת בב"ב דף פ"ד ששם הובא ג"כ המימרא הלז והביא בשם תוספי הרא"ש שכתב דהכי פריך דבשלמא כ"מ דא"ר ל"ת כגון בקידש אלמנה לכה"ג דמ"מ הרי עבר וקידש שפיר אמרינן דלקי אף דלא אהני מעשיו אבל כאן כל דלא קדיש היאך הו"א דלקי זה הא זה לא רצה שיהיה תרומתו תרומה ויצטרך ליתנו לכהן חנם ויתרום תרומה אחרת וא"כ כה"ג פשיטא דלא שייך לומר דלקי על דעבר אמימרא דרחמנא ע"ש ובאמת שמ"מ הדבר דחוק דניהו דהוא לא רצה אדעתא דהכי לתרום מ"מ הרי עבר ותרם ועבר אמימרא דרחמנא ולפע"ד היה נראה דבאמת לכאורה לא שייך נשיאת חטא דהא תרומה יכול לתרום בפה ואף באומד ומחשבה והקרא מיירי בכל גווני ובזה ל"ש לאו ואיסור דאף לאו גמור כל שאין בו מעשה לא לקי ומכ"ש בזה אמנם באמת אמרו בתמורה דף ג' דמימר הוה לאו שיש בו מעשה כיון דבדיבורא קא עביד מעשה והיינו שמשנה הדבר מחול לקדש הו"ל לאו שיב"מ ולפ"ז שפיר פריך אם אינו קדוש נשיאת חטא למה דכל דלא קדיש ל"ש נשיאת חטא דלא היה רק במחשבה בעלמא או דיבור ודו"ק היטב.