שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ו׳ (ג׳)

אברא דצ"ב לפי סברת המהרי"ט א"כ מה פריך הש"ס מאונס שגירש הרי התוס' כתבו בד"ה מיתיבי דאף לרבא עכ"פ הגט גט דהרי איתקש מיתה לגירושין ורק לענין החזרה הוא דנ"מ דאם ל"מ צריך להחזיר וכיון שעכ"פ כבר גירש א"כ הרי עבר כבר ואיך שייך דל"מ כל שכבר עבר אך נראה דאדרבא מזה נסתייע החילוק שכתבתי דכיון דהתורה הקפידה כאן דלא יוכל לשלחה כל ימיו והרי הקפידה התורה שלא יהיה השלוחין כל ימיו וא"כ כל דלא מחזיר הרי עובר בכל שעה ושפיר אמרינן דל"מ בזה וז"ב כשמש ובזה יישבתי לנכון הא דהקשו התוס' בדף ו' ד"ה והשתא דנימא דא"ב כגון בנשבע שלא לגרש וכתבו דאיסור שבדה מלבו ל"ש דל"מ והדבר יפלא דמה סברא הוא דסוף סוף עבר אמימרא דרחמנא דנשבע לשקר ולפמ"ש א"ש דבאמת כבר האריך בנו"ב מהד"ב חלק אהע"ז סי' קכ"ט דמה הקשו התוס' מנשבע שלא לגרש הא גירושין איתקש למיתה וצ"ל דלענין החזרה איכא נ"מ ולפ"ז שפיר כתבו התוס' לחלק דבשלמא באיסור לא יוכל לשלחה דהתורה הקפידה שלא ישלחה כל ימיו שפיר מתקן האיסור במה שמחזיר אבל באיסור שבדה מלבו אטו איכא כאן איסור דשילוח כל ימיו דאם לא נשבע שפיר היה מותר לגרש ולשלחה כל ימיו ורק ע"י השבועה בא האיסור והרי השבועה כבר עבר ומה יתקן במה שיחזיר וז"ב מאד מאד. שוב ראיתי בקצות החושן סימן ר"ח שדרך כעין זה והמעיין יראה ההבדל שבינו לביני ודוק והנה בשו"ת אא"ז שער אפרים סי' קי"ג האריך בדברי רבינו בענין פלוגתא דאביי ורבא וכתב דמהך דמערבין לקרנות משמע דרבינו פוסק כאביי וכן ראיתי בנו"ב שם ולפע"ד פשיטא דגם רבא מודה דעולין אין מבטלין כדאמר בתמורה שם ורק דמהאי קרא לא נוכל ללמוד דדלמא כדר"י ועיין בזבחים דף פ"א ע"ב ובתוס' שם ודוק וראיתי להשעה"מ שם שהקשה על דברת רבינו בפ"י מטומאת צרעת ה"א דכתב דאינו לוקה עד שיועילו מעשיו והרי רבא אמר להיפך דאף דל"מ מ"מ לקי ולפע"ד ל"ק דשם אטו כתיב דלא יתלוש ורק דכתיב השמר בנגע הצרעת לעשות ככל אשר יורו הכהנים וא"כ כל שתולש לא יוכלו הכהנים להורות ולפ"ז כל שיש עוד להורות כגון שלא הועילו מעשיו שוב ל"ש כאן מלקות וז"ב מאד ודוק ועיין מלמ"ל שם ובכל האמור למעלה מיושב מה ששאלני אחד על הא דאמרו תלוה וזבין זביני' זביני והרי עבר על לא תחמוד והו"ל מקח שנעשה באיסור ולפמ"ש כל החילוקים שייך דהלאו של לא תחמוד כבר עבר וגם כבר כתב בשו"ת פנים מאירות דלגבי מקח לא שייך זאת דהמוכר לא עבר יעו"ש ומיהו בלא"ה אין התחלה לדבריו דאטו הלאו דלא תחמוד מועיל להקנין ומ"ל בזה שעבר עבירה בעת הקנין וז"ב ועיין בחולין דף פ' בכל הסוגיא ובתוס' שם ד"ה שחיטה ובמהרש"א ושם היה מקום להאריך בענין דכל דהוה מחוסר זמן שוב הוה כל מלתא דא"ר ל"ת וגם לפמ"ש הרמב"ם פי"ז משחיטה דאין חילוק בין שחט האב וניחר הבן או שניחר האב ושחט הבן והכ"מ לא כתב מקורו ואני הראיתי המקור ביומא דף ס"ד ע"ש ושם בהסוגיא לשיטת רש"י אין הפיסול רק בשביל הראשון לא בשביל השני והתוס' נחלקו בזה והיה מקום לומר דפליגי בזה עד שחידש רבא לפי המסקנא דגם בשחט האב וניחר הבן גם כן ל"ש לחייבו משום או"ב ולפי שהוא קצת רחוק ע"כ קצרתי.