שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן ו׳

תשובה לצורבא מרבנן מופלג מוהרי"א נ"י מה שאמרת ליישב קושית הקדמונים בהא דהשוחט בשבת וביוה"כ דשחיטתו כשרה ואמאי לא נימא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דאי עביד לא מהני ותפסול השחיטה וע"ז כתבת דלפמ"ש התוס' בתמורה דף ד' גבי צורם אזן בכור דלא שייך בי' כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד שהרי גם בנצרם מאליו הי' מום וא"כ ה"ה כאן כיון דלא בעי כוונה לשחיטה א"כ הו"ל כאלו נשחטה מאלי' (אחר זמן רב מצאתי בבית מאיר בתשובותיו סי' ד' הבליע בנעימות דבריו סברא זו ודחה אותה ע"ש) הנה אם כי דבריך בהשכל אבל אינו אמת דהרי הרא"ה כתב דאף דאין אדם אוסר דבר שא"ש הכא לאו איהו אסר לה אלא לא שרי לה והו"ל כאלו מתה מאיליה ואסורה באכילה ע"ש והובא בט"ז יו"ד סי' ז' וא"כ ה"ה כאן כל דאמרינן דלא אהני מעשיו הוה לי' כמתה מאלי' והו"ל נבלה ובאמת הטעם הוא פשוט דניהו דלא בעינן כוונה לשחיטה אבל כוונת נפילה בעינן ונפלה מאליה אף לר"נ פסול וכמבואר בחולין דף ל"א וכן קי"ל בטוש"ע יו"ד סי' ג' וא"כ אם אמרינן דלא אהני מעשיו לא הי' אף כח גברא כלל דלא אהני מעשיו כלל וא"כ מהראוי לפסול והו"ל נבילה ובזה אמרתי ליישב קושית הב"ח על הרא"ה שם דלדבריו מה פריך הש"ס בסוגיא דרבוצה מהא דשנים אוחזין בסכין ואחד שחט לשם הרים דנימא אין אדם אוסר דבר שא"ש ולמה לא נימא דהו"ל כמתה מאליה והנה הט"ז שם ס"ק ד' כתב דלא דק הב"ח דשם כיון שיש עוד אחד דל מעשיו שלו הרי יש כאן אחד ששחט לשם כשר ע"ש ודבריו תמוהים כמ"ש הנקה"כ דכוונתו דא"א לומר דהו"ל כמתה מאליה דהרי שחוטה לפניך ורק דהוה כשחטה עכו"ם דשחיטתו נבלה וא"כ מה בכך דאין יכול לאסור דבר שא"ש מ"מ שחיטתו נבלה ע"ש ולפמ"ש יש לומר דכוונת הרא"ה דכיון דשחט לשם הרים א"כ אף דאינו אוסר דבר שאינו שלו מ"מ הא עכ"פ חייב וכמ"ש התוס' בסוגיא שם דאף דאינו אוסר מ"מ חייב מיתה מידי דהוה אמשתחוה להר דאינו אוסר ואפ"ה חייב מיתה ע"ש וא"כ שוב שייך כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד וכאן ל"ש כל החילוקים שחלקו אחרונים לענין שחיטה בשבת דיומא הוא דקגרים וכמ"ש הש"ך סי' ר"ח בחו"מ דכאן הע"ז היא אסור בכל עת ורגע וא"כ שוב לא אהני מעשיו ולכך הוה נבילה ולפ"ז צדקו דברי הט"ז דכאן שוב י"ל דהוה כנשחטה מאליה וא"ל דהא בעינן עכ"פ כח גברא דז"א דכאן הוה כח גברא זה השני ששחטו לשם דבר כשר וז"ב ודו"ק ובזה יש ליישב קושית הד"מ והש"ך שם על הרא"ה דמה פריך הש"ס על ר"ע ור"י מהשוחט בשבת מאי אריא חטאת העוף ליתני זבח והא ניהו דאינו אוסר מ"מ לא התיר והוה כנבלה ונפקע שם קדשים מינה ע"ש ולפמ"ש א"ש דהרי התם עיקר הקושיא משחוטי חוץ וכמ"ש רש"י בסוגיא שם בד"ה מחתך בעפר והרי כבר נודע מה שחידש הנו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' ט' דבשחוטי חוץ גלי הכתוב דל"ש לומר כל מלתא דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ ע"ש וא"כ מה בכך שאי עביד לא מהני הא בשחוטי חוץ גלי קרא ושפיר פריך הש"ס ודו"ק היטב ויש להאריך בזה ואכ"מ.