שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן נ״ח (ב׳)

הנה מעלתו הביא דברי הרמב"ם שכתב ומי שטוענת על בעלה מאיס עלי שכופין אותו לגרשה והשעה"מ בפ"י מאישות מקשה עליו ממ"ש בפ"ט מאישות שאם אמרה אשתו טא"ל חוששין שמא ענ"ב שמפסדת כתובתה נמי חיישינן שמא ענ"ב ע"ז כתב מעלתו דשאני בטמאה אני לך דאז שפיר איכא למיחש שמא ענ"ב משום דאי אמרינן דנאמנים יגרשה ברצונו משום דאסור לדור עמה ושפיר יש לחוש שמא ענ"ב אבל באומרה מאיס עלי דאף אי אמרינן דנאמנת הוא אינה רוצה לגרשה וא"כ הב"ד יכוף אותו ושוב יהיה גט מעושה שלא כדין ותהיה אסורה לעולם וע"ז אינו חשודה לעשות איסור כל ימי' והאריך בזה ליישב הרבה קושיות של התוס'. והנה אם כי דבר חכמה אמר ואני אמרתי מסייע ליה ממ"ש הרא"ש סוף נדרים דבטוענת גרשתני היא נאמנת משום דתהיה באיסור כל ימיה ע"ש ועיין בספר גבורת אנשים להש"ך שהאריך בזה אמנם כאן אינו נכון דשאני התם באומרת גרשתני ושוב לא תתגרש ממנו ותהיה באיסור כל ימיה לכן לא חשודה אבל כאן במאיס עלי כל דהדין יהיה שהב"ד יוכלו לכוף אותו ניהו דבאמת אם היה יודעין הב"ד שענ"ב לא היה כופין אותו אבל כל שהב"ד אינם יודעים וכופין אותו שוב שייך מצוה לשמוע דברי חכמים וליכא איסור גט מעושה וכדאמרו בב"ב דף מ"ח דבישראל כשר משום מצוה לשמוע דברי חכמים והש"ס מקשה אף בנכרים נימא אגב אונסיה גמר ומגרש ע"ש אבל מה שבישראל כשר משום דמצוה לשמוע דברי חכמים זה אינו מקרי גט מעושה וניהו דחכמים לא היו יודעים האמת ואילו היו יודעים לא היה כופין אותו מ"מ כיון שהם א"י האמת ואי טענה שמאיס עלי' שוב הב"ד כופין והוא גמר ומגרש בלב שלם משום דמצוה לשמוע דברי חכמים וז"ב והן נסתר מחמתו כל הבנין.