שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן נ״ז (ד׳)

וע"ד הפלפול רציתי לומר דבב"ח אף בב"ח דרבנן ל"ש ספיקא דרבנן לקולא דהנה כל הטעם דספיקא דרבנן לקולא אף דכל מצוה דרבנן עובר על בל תסור וכמ"ש הרמב"ם בה' ממרים ובשרשי המצות אמנם האריך הרמב"ן בשרשי המצות דזהו מהמחילות שמחלו חז"ל על דבריהם דלהוי הספיקות מותרים כי היכא דלא יהיו דבריהם שוה לדאורייתא ממש ע"ש כי אינו לפני כעת ולפ"ז בב"ח דבב"ח דאורייתא אסור בהנאה ובדרבנן מותר בהנאה אף מדרבנן וכמבואר ספ"ז ס"א בהג"ה ועש"ק שם ולפ"ז שוב יש הבדל בין דאורייתא לדרבנן ושוב אינו דומה לגמרי לדאורייתא א"כ שוב י"ל דספיקא אף בדרבנן אזלינין לחומרא ובזה יש ליישב דברי הת"ח כלל פ"ה ממה שהקשה עליו הט"ז ס' צ"ח ס"ק ה' ע"ש ודו"ק אבל באמת לא קי"ל כן לדינא כמ"ש הש"ך שם ס"ק ז' וז"ל כיון דאמרו דכל ספק דרבנן לקולא א"כ כל שיש ספק אף במקום דאינו דומה לדאורייתא מ"מ ספיקא דרבנן לקולא ודו"ק היטב והנה יש לי בכל ענין שכתב מעלתו חדושים הרבה אבל מה אעשה שאין ביכלתי להאריך וכבר אמר החכם מה שהרצון חושק אפיסת היכולת עושק כי רבו טרדותי עד למעלה ראש דברי הכותב בנחיצה הדו"ש.