שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן נ״ה (ג׳)

ומ"ש מעלתו ראיה מדברי הרמב"ן בליקוטיו בתחלת פסחים שכת' דב"ש דאסרו למכור כותח הוא מצד הערמה ע"ש ולפ"ז לב"ה דשריא הערמה לא חשו להערמה אלמא דמותר להערים הנה אף דיש לדחות דב"ה לא חשו שיערים אבל אם הערים אסור מ"מ קצת ראיה יש בזה להחולקים על התב"ש אך מה שמעלתו הוסיף ראיה מהך דעירובין משה בר עצבו דאמרו שם דליכא דליסבא ליה עצה דלגרש לדביתהו והדר נסבה וע"ז הקשה דמה מועיל הא באומר אי את אשתי היום ולמחר את אשתי הוה ספק מגורשת וא"כ כיון דלא רצה לגרשה בחלוטין רק לזמן מה הועיל בגיטא ע"כ כיון דבגט כתב מיומא דנן ולעלם אף שהוא מערים מועיל ודלא כתב"ש והתפאר בראיה זו במחכ"ת ראיתי בדבריו שהוא מפלפל בחכמה ולא ידעתי היכן ראוי לשטות כזה דמה בכך שהוא מערים כל שלא אמר שמגרש רק היום הגט גט גמור ותדע שהרי צריך לקדשה שנית ואלו אמר היום אי את אשתי ולמחר אשתי אי לא נימא כיון דפסקא פסקא הלא לא היה צריך לקדשה למחר דלא חל הגט רק היום וז"ב ופשוט ובגוף הדבר מ"ש מעלתו דא"כ חלילה יתבטלו קדושי שבת דכולם יערימו הנה מעלתו לשיטתו שחשב שהערמה זו אסור אבל לפמ"ש בשם הר"י בסאן כל שעושה בדרך היתר לא מקרי הערמה א"כ לא נתבטלו קדושי שבת חלילה והתורה חסה על ממונם של ישראל ואם אפשר בדרך היתר יש להורות כן מהגם שיש לחוש שמא לא ישמע דאדם בהול על ממונו.