שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן נ״ה (ב׳)

ובזה מיושב קושיות מעלתו דאינו ענין להך דסימן רמ"ו דדוקא אם אינו מתכוין שיצא לגמרי מרשותו הוא דלא יצא מרשותו כל שהיה מתחלה שלו אבל בהך דסימן רמ"ו שהוא רוצה להנצל מאיסור שבת א"כ אנן סהדי דרצה להקנות לגמרי לעכו"ם שיהיה שלו אף שזה וחזר ושעבדו לישראל מ"מ יצא מרשות הישראל לגמרי בעת המכירה ובעי קנייה חדשה ודברי הריצב"א נכונים ונתקיימו דברי הש"ע ס' רמ"ו איברא לפ"ז צ"ב מה דאמרו בב"מ ס"ז ע"ב האי משכנתא באתרא דמסלקא אין ב"ח גובה ממנו וכתבו רש"י ותוס' דחשובה כמטלטלי דיתמי דלא גבה בע"ח מיניה וע"ז כתבו בתוס' דלא דמי ליתומים שגבו קרקע בחובת אביהם דבע"ח חוזר וגובה מהם אע"ג דשומא הדרא לעולם דלא הדרא אלא משום ועשית הישר והטוב וכו' ולפמ"ש הוא תמוה דאין התחלה לקושיתו דשאני שומא הדרא דמעיקרא הוה זבינא מעלייתא וכיוון לקנות קנין גמור בכסף בשטר ובחזק' ומה בכך דשומא הדרא מ"מ נתכוון לקנות אבל משכנתא כל דיכול לסלקו רפוי' מרפיא בידיה הקנין הרי לא נכנס בתורת קנין אלא משכונא ולא ברור לו הקנין ולכך לא קנה והוא תמוה גדולה אמנם נראה דלזה כיוונו התוס' במה שכתבו דלא הוה רק משום ועשית הישר והטוב והוא תימא דמאי בכך מ"מ השומא הדרא וכבר האריך הפנ"י להקשות דמ"ש מבתי ערי חומה דחשיב רבית גמור ולמה לא נימא דאתי מעיקרא בתורת זבינא אמנם נראה דבאמת שאני בתי ערי חומה דמתחלה לא נכנס בתורת קנין דהרי התורה צותה שצריך להחזיר אבל כאן מה דשומא הדרא אינו רק משום ועשית הישר והטוב ופשיטא דאינו יכול לבטל הך דעשית הישר והטוב הקנין גמור שעשה בכסף ובשטר דאל"כ יתבטלו כל דיני קנייה וזה לא מסתבר ודוק היטב כי נתברר ת"ל ענין נכבד והשער המשפט שם הקשה על תה"ד מדברי התוס' אלו ולפמ"ש א"ש דכל שהיה קנין חזק בוודאי לא מבטל עשיית הישר והטוב הקנין גמור שהיה ומ"ש מעלתו עפ"ד הצ"צ ס' ל"ה באמת לא קי"ל כהצ"צ ועיין בשו"ת שבות יעקב ח"ב וגם אני הארכתי זה רבות בשנים לדחות דברי הצ"צ וגם מ"ש בשו"ת פנים מאירות ח"א ס"י לדחות דברי הריצב"א בהתירים שלו כבר בא הרב בעל שו"ת לחמי תודה מהר"י בסאן ס"כ לדחות דבריו וגם אני הארכתי בתשובה בזה וברצות ד' אקוה שידפסו בקרב התשובות הלז ומ"ש מעלתו דה"ל הערמה דניכרת ואסור והביא דברי הריב"ש והחולקים עליו ובהערמה הניכרת כתב מעכ"ת דבודאי כ"ע מודי דאסור הנה בשו"ת לחמי תודה הנ"ל ס"ג האריך ג"כ בענין הערמה ושם ביאר דגדר הערמה היינו דוקא שעושה באיסור ואומר בפיו שמתכוין לדבר אחר כהאי דפרק תולין דאמר למינם קא מיכוונא אבל כל שעושה בדרך היתר ל"ש הערמה וא"כ אם היה התיקון תיקון גמור ל"ש הערמה אבל באמת התיקון של המורה לא נהירא כלל דהרי פועל העני לא נשאר לו כלל ריוח כמ"ש מעלתו לא נתכווין כלל לקנות אבל מה שאני עושה בברייהויז היא כך שהאומן העושה המלאכה ומקבל שכירתו בכל שבוע או חדש תקנתי שיחשוב הישראל עמו כמה עולה לחלקו וזה יהיה ע"ד השותפו' ע"ד משל שיחשוב שיגיע לו בשותפות אחד מאלף והוא שיתוף ויש לו לאומן הברירא אם שיקח חלקו בסוף שבוע או חדש או בסוף השנה ואם יגיע לו חלקו ברוח יותר יהיה שלו ולהפסד אינו שותף ויעשו בערכאות שהוא שותף אף לאחד לאלף או מאה וכדומה ואז כל הדברים השייכים להברייהוז הסוסי' והבהמות הכל הוא בשותפות וא"כ העכו"ם בשלו הוא עושה ואדעתא דנפשיה עבד והישראל יוכל לכתוב שיש לו נאמנות על החשבון שלו וזה הדרך הוא נכון בלי פקפוק.